שאלה: מאת ישראל: שלום. לאחרונה נפלתי לתאוות אכילה ואני אוכל יותר מדי, גם מאכלים לא בריאים. האם כבודו יכול לתת לי עצות והנהגות איך לזכות לקדושת האכילה ולכל הדברים שאפשר לזכות על ידי אכילה בקדושה? תודה. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר בשלח ז' שבט ה'תשע"ד
שלום וברכה אל ישראל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שבכל דבר יש בחירה, אם רוצים – עושים, ואם לא רוצים – לא עושים, אותו דבר צריכים לדעת שזה שייך בכל התאוות שבעולם, וזה תלוי בבחירת האדם, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"י) לאיש אחד ששאל אותו: כיצד הוא הבחירה? השיב לו בפשיטות, שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה – עושה, ואם אינו רוצה – אינו עושה. וכתב מוהרנ"ת ז"ל: רשמתי זאת כי הוא נצרך מאד, כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד, מחמת שהם מורגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד, על כן נדמה להם שאין להם בחירה חס ושלום, ואינם יכולים לשנות מעשיהם, אבל באמת אינו כן, כי בוודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר, וכמו שהוא רוצה עושה. והבן הדברים מאד. ובענין תאוות אכילה וכו', כבר מבואר בדברי רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) אשר כנגד התאוות המטרידים את האדם, באמת אין נמצא שום תאוה כלל, כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף, וגם בנים מוכרחים להוליד, וכל זה האדם מוכרח. ואם כן אין שום תאוה כלל, רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה, והשכל של האדם יכול לעמוד כנגד כל התאוות, כי (דניאל כ"ב א') "הקדוש ברוך הוא יהב חכמתא לחכימין", כי יש לכל אחד חכמה בכח, רק שצריכין להוציאם מכח אל הפועל; וכו', עיין שם. והנה כשיש לאדם שכל, אזי אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) דייקא בשעת אכילה יכולים לזכות שיהיה יחוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין, כמו שכתוב (רות ב') "לעת האוכל גושי הלום"; כשאדם מתבונן ויודע שבתוך המאכל נמצאת גם כן אלקות, על ידי זה נעשה יחוד גדול בשעה שהוא אוכל, ובפרט כששומר מאד שיהיו מאכלים שנתבררו, היינו מאכלים כשרים שאין שום פקפוק בכשרותם וכו', וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') שדייקא בעת אכילה יכולים לזכות להארת הרצון, שיהיו הרצונות שלו מאד מאד חזקים להיכלל באין סוף ברוך הוא וכו'. ולכן איני יודע מה שאתה מדבר שנכנסה בך תאוות אכילה וכו', לאכול אדם מוכרח כי זה קיום הגוף, וכבר אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקט"ו) שלא לאכול בהלעטה היינו במהירות כדרך גרגרן, כי זהו בחינת (בראשית כ"ה) "הלעיטני נא", רק להרגיל עצמו לאכול במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ כדרך שאוכלין בדרך ארץ כשיושב אדם חשוב על השולחן, כך יאכל תמיד אפילו כשאוכל לבדו; וזה בעצמו שבירת תאוות אכילה ושתיה, שאדם צריך לאכול בדרך ארץ, ולא כזולל וסובא, עיין שם. ואם אוכל מאכלים מסוכנים הרי הוא פחות מבהמה, כי לבהמה אין דעת, אזי היא אוכלת כל מה שנותנים לה עד שנחלית, אבל אדם שיש לו שכל אם הוא אוכל מאכלים המזיקים את האדם, הרי דעתו פחותה מבהמה.
יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה להתחזק ולציית את רביז"ל.
|