שאלה: מאת לאה: שלום לכבוד הצדיק מוהרא"ש. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר בשלח ז' שבט ה'תשע"ד
שלום רב אל לאה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. מוהרנ"ת ז"ל פירש (לקוטי הלכות ראש השנה הלכה א' אות ג') את מאמרם ז"ל (ראש השנה כ"ט.) כל שאינו מחויב בדבר – אינו מוציא את הרבים ידי חובתן; שענין שופר הוא לעורר את אנשים בתשובה, כמו שכתוב (עמוס ג' ו') "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", וכתיב (ישעיה נ"ח א') "כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם", כי מי שהוא חייב בעיני עצמו ומרגיש שהוא הכי גרוע בעולם וכו', והחושך והלחץ והדחק מסבבים אותו מכל הצדדים, עם כל זאת, אם הוא צועק באמת להשם יתברך זה יכול לעשות פתח שיצאו בו גם אחרים. ולכן כל מי שמרגיש שהוא מחויב בדבר, שהוא נכשל במה שנכשל, ועדיין עובר עליו מה שעובר, העצה הוא לעורר ולחזק את אחרים, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קי"ט) שזה דבר גדול מאד כשאוחזין בזה, דהיינו כשאוחזין בזה שהוא מרוצה וחפץ ומשתוקק מאד שחבירו יהיה איש כשר וצדיק אף על פי שהוא לא יהיה חס ושלום, זהו מעלה גדולה מאד. וכתב מוהרנ"ת ז"ל (שם): שכך היה הלשון שאמר רביז"ל, שהוא מרוצה אף על פי שאני איני זוכה חס ושלום לעבוד את השם יתברך, על כל פנים יעבוד ישראל השני את השם יתברך – זהו דבר גדול מאד כשאוחזין בזה. כך שמעתי מפיו הקדוש, ולפי דעתי נדמה לי שזהו דבר פשוט מאד, כי בוודאי אני רוצה וחפץ מאד ומשתוקק ומתגעגע מאד שיהיו כל ישראל כשרים וצדיקים אמתיים, אפילו אם לא אזכה אני לזה, על כל פנים יהיה חברי בני גילי, וכל ישראל צדיקים נוראים אמיתיים. כי זה עיקר האהבה והרחמנות שצריכין לרחם אחד על חבירו ועל כל ישראל – שיזכה לתכלית האמתי להיות כרצונו הטוב באמת, שזהו עיקר טובתן של ישראל. אבל ידעתי שיש בני אדם שכשהם נופלים חס ושלום מעבודת השם יתברך, מכל שכן וכל שכן אותן שנכשלין באיזה תאוה רעה או בעבירה חס ושלום, הם שונאים ומתגרים במי שעוסק בעבודת השם יתברך, ורוצים להפילו חס ושלום, ומחלישים את דעתו מאד, ומבזים אותו בכמה לשונות. וגם אומרים לו שגם הוא יפול כמו שנפל הוא רחמנא ליצלן. כמו שראיתי כמה מהחסידים של עכשיו, שלפני כמה שנים התחילו קצת בעבודת השם יתברך ואחר כך נפלו למה שנפלו כל אחד לפי נפילתו רחמנא ליצלן, ואחר כך כשראו בני הנעורים הרכים בשנים כשנתעוררו בעבודת השם יתברך, והתחילו להתפלל בהתלהבות בלב שלם ולהתמיד בלימודו וכו', כאשר מצוי עכשיו כמה בני הנעורים הכשרים המשתוקקים מאד מאד להשם יתברך ומתחילים להתפלל בכל לב בכוונה גדולה וכו', וכשרואים אלו החסידים הנפולים אותם, הם שוחקים מאד מהם, ומבזים אותם, ומחלישים את דעתם מאד מאד ואומרים להם שאין ממש בעבודתם וכו' – כל זה מחמת קנאה, מחמת שהם נפלו הם רוצים חס ושלום שגם השאר יהיו כמותם רחמנא ליצלן. ובאמת צריך שיהיה בהיפך, כי על כל פנים אם אני לא יכול לזכות להיות איש כשר, שחברי יהיה איש כשר. ולכן אף שעובר עליך מה שעובר וכו' וכו', ואת נכשלת במה שאת נכשלת וכו', עם כל זאת בשום פנים ואופן אל תפסיקי מלתת הרצאות ושיעורים לנשים צעירות, כי לכל הפחות לך זה לא הולך, לפחות שילך לאחרות, וזו האמת לאמיתה, ואל תתני שהס"מ יסבב לך את הראש בחלישות הדעת וכו' כאילו שאת לא ראויה לתת שיעורים לזולת וכו', הכל הבל ורעות רוח, אדרבה, את צריכה לזכור כי כשאחד נמצא בבית סוהר תחת סורג ובריח וכו', הוא חושב כל היום מחשבות איך אני יכול לפרוץ את הדלת וכו', הסורג והבריח וכו', החומות וכו' ולברוח מכאן, וככל שמענים אותו יותר וכו', אזי הוא עושה תוכניות איך אני יכול לפרוץ את כל הדלתות והחומות ולהוציא גם אחרים ולשחרר את כל האסירים וכו' וכו', כמו כן מי שאסור בתאוותיו ומדותיו הרעות, ונשקע בנ' שערי טומאה, עליו לחשוב: לכל הפחות אני נמצא בנ' שערי טומאה, אעשה כל מה שביכולתי על כל פנים להוציא משם את כל הנשמות העשוקות וכו', ולשחרר אותן וכו', ואם תלכי בצורה כזו אזי ושב ורפא לך.
|