שאלה: מאת יהונתן: חודש טוב לכבוד הרב. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר בשלח ח' שבט ה'תשע"ד
שלום וברכה אל יהונתן נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. כיבוד אח הגדול שייך רק כשאחד שומר תורה ומצוות ומאמין בהקדוש ברוך הוא וכו', אבל אחד שמדבר כפירות פתוח והוא מלא דעות כוזבות, והוא מלגלג על דברי חכמים וכו', אזי מה שפחות לדבר עמו יותר בריא. ובאמת, אדם הוא טיפה סרוחה וכו', ועובר את השנים שקצבו לו בשמים שהוא צריך להיות פה בזה העולם, ואחר כך לוקחים ממנו את הנשמה חזרה, והגוף לקבורות יובל, ושם ירקב וכו'. עכשיו יש לשאול לטיפה סרוחה כזו: תגיד לי, אין לך שום דאגות אחרות אלא לחקור חקירות של הבל? או לכפור במציאות שיש הקדוש ברוך הוא? סוף כל סוף מי מחייה אותך? מי נושם בך? מי מתנועע בך אם לא הקדוש ברוך הוא? וכבר אמרו חכמינו הקדושים (נדה ל"א.) שלושה שותפין יש באדם – הקדוש ברוך הוא, ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין, והקדוש ברוך הוא נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור פה והילוך רגלים ובינה והשכל, וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם; והם צריכים לטפל בגופה ולקבור אותה. ו לדעתי אם אדם היה מתחיל לחשוב מזה, היה משנה לגמרי את דעתו. וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רכ"ו) אם היו נותנים למת לבוא בין אלו שחוקרים בחקירות של הבל וכו' וכו', ומתלוצצים מהתורה הקדושה ומקיום מצוות מעשיות וכו' וכו', היו מתחילים לצעוק מרוב פחד ולברוח החוצה מרוב בהלה וכו' וכו', והיו מתבטלים כל החכמות שלהם, אך בשביל הבחירה והנסיון הכל נעלם ונסתר מעיני כל וכו', ונותנים לאדם בחירה לבחור במה שהוא רוצה, כמו שכתוב (דברים י"א) "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצות הוי"ה אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצות הוי"ה אלקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם"; היינו אם אדם מאמין בהקדוש ברוך הוא באמונה פשוטה בו יתברך, ומקיים את מצוותיו יתברך – הרי יש לו ברכה וחיים בזה העולם, ולהיפך, אם אדם מתרחק מהאמונה הפשוטה בו יתברך וכופר בעיקר, על ידי זה יש לו מוות וקללה כל ימי חייו בזה העולם. וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ק"ב) שהמחקרים והכופרים והמינים והאפיקורסים חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה, כי תיכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם, מכל שכן כשיש להם איזה צרה, אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום רחמנא ליצלן, ואין להם במה להחיות את עצמן כלל. אבל איש אמונות המאמין בהשם יתברך חייו טובים מאד, כי אפילו כשעובר עליו חס ושלום איזה צרה רחמנא ליצלן, אזי הוא גם כן יכול להחיות את עצמו בהשם יתברך כי בוטח בהשם יתברך כי הכל לטובה, או שעל ידי יסורין אלו ינכו לו מעוונותיו, או שעל ידי זה יזכה לאיזה טובה גדולה בסוף וכיוצא בזה, כי כוונת השם יתברך היא בודאי לטובה. על כן איש אמונות הוא חי חיים טובים תמיד, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא. אבל להיפך, המחקרים אין להם שום חיות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. וזה מבואר מאד למי שבקי בהם כי הם מלאים יסורים תמיד כנראה בחוש, כי אי אפשר שיתנהג להם כרצונם, ומאחר שהם בוחרים רק בעולם הזה שהוא כולו מלא יסורים ויגונות רחמנא ליצלן, על כן בכל עת ובכל שעה יש להם צער ויגונות ודאגות מעניני העולם הזה שאין מתנהג להם כרצונם, וכל ימיהם כעס ומכאובות כי אי אפשר שיתנהג להאדם בעולם הזה שום דבר שיהיה הכל כרצונו, ומאחר שאין מסתכלין על התכלית האמתי והנצחי, רק על תאות עולם הזה, על כן בודאי הם מלאים יסורים תמיד, וגם כשבאין עליהם היסורים והדאגות והיגונות אין להם במה להחיות את עצמן. אבל איש כשר, מאחר שמאמין בהאמת, ועיקר תקוותו הוא לעולם הבא, על כן חייו טובים מאד. כי כל מה שעובר עליו הוא מאמין שהכל לטובה כדי להזכירו שישוב מעוונותיו, או בשביל כפרה על עוונותיו כדי שיזכה לחיי עולם הבא לטוב הנצחי וכיוצא בזה. ואפילו היסורין שיש לאיש כשר מחמת הצער של החרטה כשנזדמן לו איזה פגם או איזה עבירה חס ושלום, אפילו אם חס ושלום עבר עבירה ממש רחמנא ליצלן, אחר כך כשזוכה להתחרט עליו אף על פי שיש לו צער גדול מאד ויסורים גדולים על שבא לידי מכשול או לידי עבירה רחמנא ליצלן, אף על פי כן גם אלו היסורין אינם יסורין כלל, כי זה הצער והיסורין שיש לו על שעבר עבירה חס ושלום אלו היסורין הם מוסיפים חיים להאדם, בבחינת (משלי י' כ"ז) "יראת הוי"ה תוסיף ימים". ותדע כלל זה, כי כל היראות וכל היסורים שיש לאדם הם מקצרים ומכלים ימי חייו, ועל כן אלו הקלי עולם העוסקים בחקירות חייהם אינם חיים כלל, כי היסורים והדאגות שלהם מכלים חייהם, אבל כל היראות וכל היסורין שיש לאדם מחמת יראת השם הם מוסיפים ימים וחיים, בבחינת "יראת הוי"ה תוסיף ימים". וגם אלו היסורין שיש לאדם מחמת שעבר איזה פגם או עבירה חס ושלום ומתחרט על זה ויש לו צער גדול מזה, אלו היסורים הם בחינת "יראת הוי"ה תוסיף ימים" כי היסורין שלו הם מחמת שמתיירא מהשם יתברך, הן מחמת רוממותו יתברך או מחמת יראת העונש. ואיך שהוא, על כל פנים הוא בכלל יראת השם כי הכל מיראתו יתברך ועל כן היא מוספת לו ימים; עיין שם. הקדוש ברוך הוא ישמרנו מכל אלו הטפשים והסכלים שחושבים שהם חכמים וכו', רק יעבור עליהם איזה משבר אחד קטן ויתבטלו לגמרי ולא יהיה להם במה להחיות את עצמם ויקללו את עצמם, או שיתאבדו רחמנא ליצלן, ולכן אשרי מי שמכניס את עצמו באמונה פשוטה בו יתברך, שאז חי חיים נעימים, חיים מתוקים, ועובר את העולם הזה בשלום ובאהבה.
|