בבתים אחרים יש שמחת חיים ושלווה, ואילו אצלנו – עצבות, מריבות ומצב רוח רע. למה?

שאלה:

מאת רחלי:

לכבוד הרב היקר, שלום וברכות.
אני נשואה לבעלי כבר ארבע-עשרה שנה, ויש לנו חמישה ילדים. לצערי הרב, אני ובעלי לא מסתדרים, ותמיד יש בבית שלנו אוירה לחוצה וקודרת. אני רואה איך שבבתים אחרים יש שמחת חיים ושלווה, ואילו אצלנו זה ההפך – עצבות, מריבות ומצב רוח רע.
אני מודה שאני לא טלית שכולה תכלת, ואני מודעת לזה שסף העצבים שלי נמוך מאוד, ומטבעי אני מתעצבנת מהר… אבל גם בעלי הוא לא כבשה תמימה… האם כבוד הרב חושב שיש פתרון למצב הזה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר בשלח ח' שבט ה'תשע"ד

שלום רב אל רחלי תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

את צריכה לדעת שכמו שהבעל צריך להיות ותרן ולוותר לאשתו וכו', כך האשה צריכה להיות ותרנית ולוותר לבעלה וכו'. לא יתכן שהאשה תרד לחיי הבעל ותצער אותו וכו', ואחר כך היא חושבת שהבעל תמיד יוריד את הראש וכו', ויהיה שק חבטות וכו', ויקבל את כל העלבונות והבזיונות של אשתו וכו', זה לא הולך ככה, כי איש ואשה צריכים להיות ותרנים אחד לשני, ולתת תשומת לב אחד לשני, וזו שלימות הבית, ועל ידי זה ממילא יש אהבה והבנה הדדית, אבל הרגע שרוצים אחד להשתלט על הזולת, דעו לכם שזה הס"מ שבא לשבור את הבית. הזוהר הקדוש קורא איש לבדו פלג גופא – חצי גוף, נמצא כשאדם מתחתן זה גוף שלם, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", היינו שניהם חצי חצי, וביחד הם שלם, מה שאין כן כשאחד רוצה להשתלט על הזולת, זה הס"מ, היינו שישים על ארבעים, אני יותר ממך וכו', והרגע שהבעל או האשה חושבים שאחד יותר מהשני עם עשרה אחוזים, וההוא פחות ממני עם עשרה אחוזים, זה כבר נקרא ס"מ שישים על ארבעים.

ולכן כל מי שרוצה שלום בית אמיתי, צריך לדעת שהאיש והאשה הם גוף אחד, וכמו שאמר החכם מכל האדם (קהלת ד') "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם", ולכן אם רוצים שלום בית אמיתי, זה צריך להיות משני הצדדים, הן מהבעל והן מהאשה, ולוותר אחד לשני, ואז הם חצי חצי שותפים שלמים, ותמיד יחיו ביחד באהבה ובהבנה הדדית, ויצליחו בחיי נישואיהם.

ולכן מאחר שאני מבין מהשאלה שלך שאת זאת שמתפרצת תמיד על בעלך וכו', ומוציאה אותו מדעתו ומשגעת אותו וכו' וכו', עליך לשנות את דרכך הרעה, ולהרגיל את עצמך להיות ותרנית ולא כעסנית, ולא להוציא את המתח שיש לך על בעלך.

את צריכה לדעת שבזה העולם אי אפשר לעבור את החיים אלא על ידי מדת הותרנות שנובעת מהמדה היקרה של סבלנות, וככל שסובלים יותר מצליחים יותר בחיים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים