מאסתי בחיי, ואני מתחננת שהרב יתפלל עליי שאמות בקרוב

שאלה:

מאת יעל:
מאסתי בחיי ובעצמי, ואני פשוט לא מסוגלת להאמין, לסלוח, לאהוב ולשמוח…
אל תנסה להבין אותי כי אינך יכול להעלות על הדעת מה אני עוברת בחיי, וגם אם תיתן לי את העצות הכי טובות שיש – אני מעדיפה שהנשמה שלי תעלם לנצח.
על אף שקשה לבקש דבר שכזה, אני מתחננת שהרב יתפלל שאמות בקרוב כי אני רוצה למות בדרכים כשרות ולא על-ידי התאבדות חס ושלום.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר יתרו י"ב שבט ה'תשע"ד

שלום רב אל יעל תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני הייתי מייעץ לך שתלכי אל רופא שיתן לך כדורי הרגעה וכו', ושתהיה לך רפואה שלימה, ומה שאת כותבת שאני לא מבין אותך וכו', תאמיני לי שאין בעולם מי שיבין אותך כמו שאני מבין אותך, ורחמנות גדולה עליך כי את מציירת את החיים שלך שחור משחור וכו' וכו', כי באמת אמרו חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) על הפסוק (בראשית ב' ז') "וייצר הוי"ה אלקים את האדם" – מה זה "וייצר" עם שני יודין? אלא לשון צייר, היינו אדם בא לזה העולם, ונותנים לו בד, מכחול וצבעים, ונותנים לו את הבחירה איך לצבוע את תמונת החיים שלו – אדם שיש לו אמונה פשוטה בו יתברך, ויודע ועד אשר אין לו רק את הקדוש ברוך הוא, ומרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, האדם הזה החיים שלו חיים נעימים, והוא מצייר את בד החיים שלו בתמונות מאד מאד יפות (אף שעוברות עליו צרות ויסורים, מרירות עניות ודחקות ומה לא), אף על פי כן על ידי תוקף האמונה שיש לו בו יתברך, הוא מצייר את החיים בצורה מאד מאד יפה עם המכחול והצבעים שמסרו בידו וכו', אבל אם אדם מסכן שאין לו אמונה בו יתברך, ויש לו קושיות וספיקות עליו יתברך, אפילו שיהיה לו כל טוב, עם כל זאת הוא מרגיש ריקנות, והאדם הזה רוצה רק למות, כי הוא לוקח את בד החיים שלו והוא מצייר עליו תמונות מאד מאד שחורות, וכך הוא בעצמו ממרר לעצמו את החיים.

כי באמת, הבחירה היא בידי האדם, כמו שכתוב (דברים י"א) "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצות הוי"ה אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצות הוי"ה אלקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם"; היינו נותנים לאדם מתנה את היום, אבל בתוך היום הזה יש ברכה וקללה – מי שמציית את הקדוש ברוך הוא ויש לו אמונה בו יתברך, ולא איכפת לו שום דבר, והוא מבטל את עצמו לגמרי אליו יתברך, אזי יש לו חיים, ומי שהוא מסכן לא רוצה לשמוע בקול הקדוש ברוך הוא, שאין לו אמונה, אזי יש לו קללה, והבחירה היא בידי האדם כדוגמת הצייר שנותנים לו בד ומכחול וצבעים ואומרים לו תצבע איזה תמונה שאתה רוצה.

 עכשיו, בעניין שאת כל כך מתאווה ומשתוקקת למות וכו', עלי להעתיק לך מה שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן פ"ד) על מאמרם ז"ל (אבות פרק ד') "ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך" – כי בעולם הזה שיש להאדם טרדות ועול הפרנסה, יכול להיות שיעקוץ וינשוך אותו פרעוש והוא לא ירגיש מחמת שמחשבתו טרודה באיזה מחשבה של פרנסה וכיוצא, אבל שם בקבר, שאז אין להאדם שום טירדא ושום מחשבה אחרת, אז הוא שומע אפילו הרחישה וההילוך של התולעים איך הם רוחשים ובאים אליו, ומרגיש הצער של כל נשיכה ונשיכה, ואין שום דבר שיטרידהו וימנעהו מגודל צערו הקשה רחמנא ליצלן.

ולכן מה את כל כך ממהרת למות ולהכנס בקבר? ששמה לא תשמעי שום דבר, רק את עכברי השדה וכו', התולעים והעקרבים והנחשים שיסבבו אותך וכו', עדיף שתחזקי את עצמך בכל מיני אופנים שבעולם ותהיי שמחה ותקיימי את מצוותיו יתברך בשמחה עצומה, ועל ידי זה תרגישי עונג רוחני בחייך, ועל ידי זה שתקיימי את כל המצוות ששייכות לאשה – הדלקת נרות לשבת, ולעזור לזולת וכו' וכו' בשמחה עצומה, על ידי זה תהיי שמורה שם בקבר מהכל, כי כל אשה ששומרת שבת בשמחה עצומה, וכן היא מתנדבת לעזור לזולת בשמחה עצומה, אזי כשמגיע הזמן שהיא יוצאת מזה העולם וכו', היא שמורה מכל העכברי שדה וכו' והתולעים והעקרבים וכו' הנמצאים בקבר, ולכן מה את צריכה כל כך לרוץ ולהתאבד או לצפות שתמותי וכו', הרי שם בקבר מר מאד למי שלא הכין את עצמו בזה העולם טוב טוב במצוות ובמעשים טובים.

ולכן תקחי את עצמך בידיך, וכדאי שתקחי כדורי הרגעה, וכל החיים שלך יתהפכו לטובה, ותבשרי לי בשורות משמחות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים