בזמן האחרון התחלתי להקפיד על טבילת מקווה מדי יום, ויש לי כמה שאלות בעניין

שאלה:

מאת יהונתן:
שלום לכבוד הרב.
בתקופה האחרונה זכיתי להתמיד ולטבול במקווה בכל יום, וברוך השם אני מרגיש שינוי והארה, אך התעוררו לי כמה שאלות בעניין:
א. עד כמה חשוב לטבול דווקא לפני התפילה? ומה אם זה יגרום לי להפסיד את הקורבנות או אפילו לדלג על חלק מברכות השחר?
ב. אם לא הצלחתי לטבול ביום –  האם יש טעם להשלים את הטבילה בשעות הערב?
ג. עד היום נהגתי לטבול בכל יום חמש טבילות כמובא ב'בן איש חי'. האם בברסלב נהגו אחרת?
ד. מה הכוונות שיכול גם אדם פשוט לכוון במקווה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר יתרו ט"ו שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יהונתן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

ידוע שרביז"ל הקפיד מאד מאד על טבילת מקוה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ג) שמקוה אינה מזקת כלל, והדאקטיר שיאמר לו שמקוה מזקת, אינו דאקטיר כלל. אדרבה, טבילת מקוה טובה מאד לבריאות הגוף, כי יש נקבים קטנים הרבה בגופו של אדם והם נקבי הזיעה, שדרך שם יוצא הזיעה מן האדם, והם צריכין להפתח, כי אם נסתמין נקבי הזיעה יוכל לחלש וליפול לחולשה, חס ושלום, ועל ידי טבילה במים נפתחין נקבי הזיעה, וזה טוב מאד לבריאות הגוף. רק שלא יהיו המים קרים ביותר, כי אז מיא מטרשי להנקבים, אבל כשאין המים קרים מאד, אזי הטבילה בהם טובה מאד; ואין צריכים ראיה יותר טובה מזו, ובפרט בענין תיקון הכללי, רביז"ל אמר התיקון הראשון זה מקוה, ולכן אתה צריך לדעת שטבילת מקוה הוא דבר גדול מאד מאד, ואשרי אדם שרגיל לטבול בכל יום. בוודאי אם הוא יכול לטבול לפני התפלה אין למעלה מזה, כי הנשמה לא חוזרת אלא על ידי טבילת מקוה, עם כל זאת אם הוא יודע שהוא יאחר את התפלה על ידי זה, או שיצטרך לקצר את התפלה וכו', אזי עדיף שיתפלל קודם במנין, ומקוה יכולים להשלים כל היום ואפילו בלילה.

עיקר הכוונה במקוה הוא לטהר את עצמו מטומאתו, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות המתקת דין סימן כ"ב) על ידי טבילת מקוה נתבטל הצרות וישועה באה; ואמר (שם סימן פ"א) המקוה ממתיק הדין; ולכן מה טוב ומה נעים שאדם מרגיל את עצמו לטבול בכל יום במקוה כשר.

ומובא מהרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן זי"ע, תלמיד מובהק לרבו הגדול הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, בספרו (מאור ושמש – אמור) וזו לשונו: ובזמנים הקודמים שהיה דבר השם יקר בימים ההם, ולא היו יודעים מיראת הרוממות כלל, זאת היה מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו, והכת שבתי צבי ימח שמם שהיו אז בימים ההם ומזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף, והיה העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם, הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ואדמו"ר הרבי רבינו אלימלך נשמתו בגנזי מרומים, והם פתחו שער להשם צדיקים יבואו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו, שחכמי הגמרא לא בטלוהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה ומצות צריכין להיות נזהר מאד בטבילה זו וכו'. הכלל העולה מזה – מי שהוא לומד פשטות התורה בלתי טהור אזי אינו יכול להשיג בשום אופן מה היא יראה, ומי שהוא לומד ספרי קבלה ואינו זהיר בטבילה זו יוכל לבא חלילה לידי אפיקורסות והוא מטמא נפשות ישראל הנגררים אחריהם, אבל אם האדם מקדש ומטהר עצמו מקטנותו וכל ימיו הוא לומד על טהרת הקודש הוא משיג יראת הרוממות, והוא יכול לקרב את נשמות ישראל להבורא ברוך הוא ולהכניסם בגופי התורה ומצות ויראת שמים, ואור קדושתו מופיע על תלמידיו ותלמידי תלמידיו ההולכים בעקבותיו עד סוף כל הדורות, עיין שם.

רואים מכל זה את מעלת האדם הזוכה להיזהר בטבילת מקוה ולהיות טהור, ולא משנה כמה טבילות טובלים, העיקר שיכוון בעת הטבילה שרוצה לטהר את עצמו. יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה להיות רגילים תמיד בטבילת מקוה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים