כבר שנים אני סובל מאוד מאשתי, ואני מרגיש שאין מנוס מגירושין

שאלה:

מאת מאיר:

ברצוני להתייעץ עם הצדיק בעניין שלום בית: אני ואשתי נשואים שלוש עשרה שנה, ויש לנו שבעה ילדים בלי עין הרע. הבעיה היא שאף פעם לא הסתדרנו, וכל השנים היו בינינו חיכוכים ומריבות. סבלתי, סבלתי וסבלתי, אבל אני מרגיש שהגיעו מים עד נפש ואין לנו מנוס אלא להתגרש.
אני יודע שהרב מדבר תמיד נגד גירושין, אבל מה אעשה שאני סובל מאוד מאשתי ואינני רואה את האור בקצה המנהרה? אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר יתרו ט"ו שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מאיר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

לדעתי, אתה צריך להוריד את הגיאות שנכנסה בך, כי אם יש לך שבעה ילדים ונכנסות בך מחשבות פסולות להתגרש מאשתך, זה מראה שאתה מלא ישות וגיאות ויש בך מדות מגונות מאד שאתה רוצה רק להשתלט על אשתך וכו', ומשפיל אותה על ימין ועל שמאל על לא דבר וכו', וכל מה שהיא עושה אתה רק מחפש אחר הרע אצלה וכו', אין זה אלא המדות המגונות שנדבקו בך על ידי חטאות נעוריך, כי באמת היית צריך לתת תודה והודאה להקדוש ברוך הוא שהזמין לך אשה, שהולידה לך שבעה ילדים, וראוי לך לרחם עליה, סוף כל סוף היא סחבה אותם בבטן תשעה חודשים, והיא הולידה אותם, והיא עברה צער עיבור, צער לידה וצער גידול וכו' וכו', ופתאום מחמת גיאותך נכנסות בך מחשבות כאלו להתגרש מאשתך? ולכן ראוי לך להתבייש מאד ולחזור בתשובה שלימה, איך אתה יכול להפקיר שבעה ילדים מפני גאווה וגסות שיש בך וכו' וכו'.

יש בני אדם שיש להם טבעים מאד מגונים שחושבים שהאשה היא שפחה, ואוי ואבוי אם היא לא מצייתת את האדון וכו', ולכן ראוי לך להתבייש מאד מאד אפילו על המחשבה הזו שנכנסה בך להתגרש, אין זה אלא המדות המגונות שיש לך, וידוע איך שרביז"ל הקפיד על דברים כאלו מאד מאד, ואמר (שיחות הר"ן סימן רס"ד) שצריכים לכבד ולייקר את אשתו, כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) 'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו' [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים], וכן אמרו (יבמות ס"ג.) 'דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא', ולכן צריכים לכבד ולייקר אותן מאד מאד.

לדעתי, הגאווה הסרוחה שלך באה מהכעס שנכנס בך, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס – אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו; וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר – שלא תהיה נח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את  הקדוש ברוך הוא ממנו, ולכן ראה להתפלל בכל יום את התפלה הזו להינצל מהמדה המגונה של הכעס, שהורסת את האדם לגמרי, ומבלבלת את דעתו עד שהוא חושב שאשתו היא השפחה שלו, ומתעלל בה באלימות מילולית ומקלל ומשפיל אותה על לא דבר, רק מחמת הגיאות והכעס שנכנסו בו:

יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, מלא טוב מלא רחמים, מלא רצון, שתהיה בעזרי, ותשמרני ותצילני מן הכעס ומן הרוגז ומכל מיני קפידות. ותגן עלי ברחמיך ותשמרני תמיד, ואפילו בשעה שאבוא חס ושלום לידי איזה כעס, תחמול עלי ברחמיך ותשמרני ותצילני שלא אפעל בכעסי שום אכזריות כלל, רק אזכה לשבר ולהפר הכעס ברחמנות, ואזכה להתגבר על יצרי לשבר הכעס ולהפוך הכעס לרחמנות, לרחם דייקא ברחמנות גדולה במקום שהייתי רוצה לכעוס חס ושלום. ולא יהיה בי אל זר ולא אשתחוה לאל נכר, שזה נאמר על הכועס, שנחשב כאילו עובד עבודה זרה:

רבונו של עולם! אתה ידעת כמה קשה לנו לשבר ולבטל מדה רעה זו של כעס וקפידות, כי כשמתחיל הכעס לבעור בנו חס ושלום, כמעט אין אנו בדעתינו, וקשה עלינו לכבות אש הכעס ולכובשו. על כן רחם עלינו למען שמך, והיה בעזרנו ושמרנו והצילנו תמיד ברחמיך וחסדיך הגדולים, ועזרנו לשבר ולבטל מדת הכעס וקפידות מעלינו ומעל גבולנו, ולא נכעוס לעולם, ולא אהיה שום קפדן כלל, רק אזכה להיות טוב לכל תמיד מעתה ועד עולם, אמן סלה.

אני מאד מקווה להקדוש ברוך הוא שתכניס את הדיבורים האלו בתוך לבך, ותשנה את המדות המגונות שלך, ותשלים עם אשתך, ותחיו חיים נעימים, חיים טובים, כמו שהיה כשנכנסתם לחופה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים