לצערי הרב אני נכשל בפגם הברית. האם עליי להפסיק להיות חזן ולמסור שיעורי תורה?

שאלה:

מאת נתן:

שלום וברכה וכל טוב יגיעו לצדיק.
אני מוסר שיעור בליקוטי מוהר"ן ומשמש כחזן בבית הכנסת, אבל לצערי אני לא מצליח לשמור את עצמי מפגם הברית, ואני נופל בכל פעם מחדש. המצב מתסכל אותי מאוד, אבל אני מנסה להחיות את עצמי עם הדיבורים של הרבי. האם עליי להפסיק למסור שיעורים ולהיות חזן? תודה רבה וכל טוב.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר משפטים י"ט שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל נתן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

מה אומר לך, בוודאי אתה צריך לשמור מאד מאד מפגם הברית שזה הפגם שהורס את מוח האדם לגמרי, ומשגע אותו, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סוטה ג) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ואמרו (תנחומא נשא) אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות; וצריך שתדע שהחטא המגונה הזה של הוצאת זרע לבטלה, מטמטם את המח ומעקם את הלב, ומכניס באדם קושיות וספיקות עליו יתברך וכו' וכו', כי כל המחשבות של הכפירות והאפיקורסות שנכנסות באדם, זה רק על ידי שנכשלים בחטא המגונה הזה, מלבד זאת מה שאמרו חכמינו הקדושים (נדה י"ג.) אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה; ואמרו (שם) רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים, שנאמר (ישעיה נ"ז ה') "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים" – אל תקרי שוחטי אלא סוחטי; כי מכל טיפה וטיפה יכול להיולד ולד, וכשסוחט את זרעו לבטלה הוא שוחט את ילדיו, והעוון הזה מטמטם את המח והדעת, ומכניס את האדם בחלישות הדעת וביאוש גדול כאילו הקדוש ברוך הוא שונא אותו, ולא צריך אותו וכו' וכו'.

ולכן צריכים הרבה לבקש את הקדוש ברוך הוא על קדושת הברית – שיהיה נקי לגמרי מהחטא הזה, ולא תהיה לו שום שייכות אל פגם הברית, כי הוא הורס לעצמו את החיים לגמרי, כמובא (שולחן ערוך אורח חיים סימן ר"מ סעיף י"ד) שכבת הזרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר, הגוף כלה וחייו אובדים, וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה ושיניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו, אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים, והאלף מרוב תשמיש, לפיכך צריך אדם ליזהר; הרי שלך לפניך מה זה גורם גם בגשמיות, ומכל שכן ברוחניות שזה מטמטם לו את כל המח, ולכן בוודאי צריכים לעבוד על עצמו הרבה שיזכה לבוא לקדושת הברית.

עם כל זאת, צריכים לדעת שעיקר התיקון על העבר המר שלו, זה לקרב רחוקים, שזה מאד מאד חשוב בעיניו יתברך, ובפרט מי שבעצמו עבר מה שעבר וכו', הוא יכול לקרב יותר ויותר אנשים, כי הוא מבין מה שעובר על הזולת, ומוהרנ"ת ז"ל פירש (לקוטי הלכות ראש השנה הלכה א' אות ג') את מאמרם ז"ל (ראש השנה כ"ט.) כל שאינו מחוייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן; שענין שופר הוא לעורר את האנשים בתשובה, כמו שכתוב (עמוס ג' ו')

"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", וכתיב (ישעיה נ"ח א') "כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם", כי מי שהוא חייב בעיני עצמו ומרגיש שהוא הכי גרוע בעולם וכו', וגודל החושך והלחץ והדחק מסבבים אותו מכל הצדדים, עם כל זאת, אם הוא צועק באמת להשם יתברך, זה יכול לעשות פתח שיצאו בו גם אחרים, ולכן כל מי שמרגיש שהוא מחוייב בדבר שהוא נכשל במה שנכשל ועדיין עובר עליו מה שעובר, העצה הוא לעורר ולחזק את אחרים. 

ולכן ראה להמשיך לקרב רחוקים, ואתה יכול גם להתפלל ולהיות חזן, והקדוש ברוך הוא יכניס בך רוח טהרה שתזכה לקדושת הברית.

וכן ידוע מה שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קי"ט) שזה דבר גדול מאד כשאוחזין בזה, דהיינו כשאוחזין בזה שהוא מרוצה וחפץ ומשתוקק מאד שחבירו יהיה איש כשר וצדיק אף על פי שהוא לא יהיה חס ושלום, זהו מעלה גדולה מאד. וכתב מוהרנ"ת ז"ל (שם) שכך היה הלשון שאמר רביז"ל: שהוא מרוצה אף על פי שאני איני זוכה חס ושלום לעבוד את השם יתברך, על כל פנים יעבוד ישראל השני את השם יתברך. זהו דבר גדול מאד כשאוחזין בזה, כך שמעתי מפיו הקדוש. ולפי דעתי נדמה לי שזהו דבר פשוט מאד, כי בוודאי אני רוצה וחפץ מאד ומשתוקק ומתגעגע מאד שיהיו כל ישראל כשרים וצדיקים אמתיים, אפילו אם לא אזכה אני לזה, על כל פנים יהיה חברי בני גילי, וכל ישראל צדיקים נוראים אמיתיים. כי זה עיקר האהבה והרחמנות שצריכין לרחם אחד על חבירו ועל כל ישראל שיזכה לתכלית האמתי להיות כרצונו הטוב באמת, שזהו עיקר טובתן של ישראל, אבל ידעתי שיש בני אדם שכשהם נופלים חס ושלום מעבודת השם יתברך, מכל שכן וכל שכן אותן שנכשלין באיזו תאוה רעה או בעבירה חס ושלום, הם שונאים ומתגרים במי שעוסק בעבודת השם יתברך, ורוצים להפילו חס ושלום, ומחלישים את דעתו מאד, ומבזים אותו בכמה לשונות. וגם אומרים לו שגם הוא יפול כמו שנפל הוא רחמנא ליצלן. כמו שראיתי כמה מהחסידים של עכשיו שלפני כמה שנים התחילו קצת בעבודת השם יתברך ואחר כך נפלו למה שנפלו כל אחד לפי נפילתו רחמנא ליצלן, ואחר כך כשראו בני הנעורים הרכים בשנים כשנתעוררו בעבודת השם יתברך, והתחילו להתפלל בהתלהבות בלב שלם ולהתמיד בלימודו וכו', כאשר מצוי עכשיו כמה בני הנעורים הכשרים המשתוקקים מאד מאד להשם יתברך ומתחילים להתפלל בכל לב בכוונה גדולה וכו', וכשרואים אלו החסידים הנפולים אותם, הם שוחקים מאד מהם ומבזים אותם ומחלישים את דעתם מאד מאד ואומרים להם שאין ממש בעבודתם וכו' – כל זה מחמת קנאה, מחמת שהם נפלו, הם רוצים חס ושלום שגם השאר יהיו כמותם רחמנא ליצלן. ובאמת, צריך שיהיה בהיפך, כי על כל פנים אני לא יכול לזכות להיות איש כשר, שחברי יהיה איש כשר.

ולכן אף שעובר עליך מה שעובר וכו' וכו', ואתה נכשלת במה שנכשלת וכו', עם כל זאת בשום פנים ואופן אל תפסיק מלתת הרצאות ושיעורים, כי לכל הפחות לך זה לא הולך, שילך לאחרים, וזו האמת לאמיתה, ואל תתן שהס"מ יסבב לך את הראש בחלישות הדעת וכו', כאילו שאתה לא ראוי לתת שיעורים לזולת וכו', הכל הבל ורעות רוח, אדרבה, אתה צריך לזכור כי כשאחד נמצא בבית סוהר תחת סורג ובריח וכו', הוא חושב כל היום מחשבות איך אני יכול לפרוץ את הדלת וכו', הסורג הבריח והחומות וכו' ולברוח מכאן, וככל שמענים אותו יותר וכו' אזי הוא עושה תוכניות איך אני יכול לפרוץ את כל הדלתות והחומות ולהוציא גם אחרים ולשחרר את כל האסירים וכו' וכו', כמו כן מי שאסור בתאוותיו ומדותיו הרעות, ונשקע בנ' שערי טומאה, עליו לחשוב: לכל הפחות אני נמצא בנ' שערי טומאה, אעשה כל מה שביכולתי על כל פנים להוציא משם את כל הנשמות העשוקות וכו', ולשחרר אותן וכו', ואם תלך בצורה כזו אזי ושב ורפא לך.

הקדוש ברוך הוא יעזור שאתה תחזור בתשובה שלימה, וכן תזכה להחזיר אחרים בתשובה שלימה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים