בננו פרק עול, ואנו חוששים שהוא יגרור אחריו את שאר הילדים. מה עושים?

שאלה:

מאת יצחק משה:
אנחנו יהודים חרדים, וחינכנו את בנינו ובנותינו בדרך ישראל סבא. והנה, לצערנו הרב, בן אחד פרק עול והוריד את הפיאות, והוא הולך ומתדרדר יותר ויותר.
לאשתי ולי יש צער גדול מאוד, ואנחנו לא יודעים מה לעשות איתו, כי חוץ מזה שהוא התרחק בעצמו, אנחנו חוששים ששאר הילדים יתקררו גם כן וילכו חס וחלילה בדרכו. נשמח לעצתו של הרב, ויהי רצון שנשמע ונתבשר בשורות טובות ומשמחות. אמן.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר משפטים כ"א שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יצחק משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת שבזה העולם עוברים נסיונות קשים ומרים על כל אחד ואחד, ועיקר החכמה לדעת איך להתמודד עם הנסיונות הקשים, ולא להישבר ולא להיכנס בלחץ, אף שיש מצבים שזה מאד מאד כואב, וקשה מאד לקבל את המציאות המרה, עם כל זאת, לימד אותנו רביז"ל איך יכולים להחזיק מעמד גם במצבים הכי קשים שרק עוברים על בני אדם.

להרחיק בן מהבית זו לא עצה, אף שהוא מסוכן לילדים האחרים בבית, עם כל זאת הצלחה עם ילדים זה רק בהידברות – שהאבא והאמא תמיד צריכים לדבר עם הילדים מאז גיל קטנות, והבעיה הכי קשה שיש היום היא שאנשים טרודים על המחיה ועל הכלכלה, עובדים קשה עבור הפרנסה, ולכן לאבא אין זמן להתעניין בילדים שלו, ובקושי הוא מדבר איתם משבת לשבת, וגם אז לא, ואזי הבן הוא כמו יתום חי, כי האבא בכלל לא מתעניין מה קורה איתו, ולא איכפת לו איפה הבן הלך, ועם מי הוא מתחבר. והאמא טרודה בעול הבית, וגם לה אין שום סבלנות לילדים, ובצדק, כי אין לה שום עזרה בבית, ואיך תוכל למסור את עצמה כל כולה לילדים? והכי כואב שבכל בית יש שמה כבשה שחורה שההורים שמו פס על בן מיוחד או על בת מיוחדת, ורודפים אותם עד חורמה, ומסיתים את שאר הילדים עליהם, ותמיד משפילים אותם וכו' וכו', אזי פלא שהבן או הבת האלו יצאו לבסוף לתרבות רעה?

 עיקר החינוך מתחיל עם עצמם – שהאבא והאמא צריכים לחנך את עצמם, לא לריב ביניהם, ולא להתווכח ביניהם לפני הילדים, ומכל שכן לא לנבל את הפה אחד על השני. אבא ואמא צריכים לדעת שהילדים מחקים אותם, וזה לא יועיל שום דבר, כי אם האבא והאמא לא יתנהגו כמו שצריכים להתנהג – הילדים, כשהם עדיין קטנטנים כבר מחקים את ההורים, ואמרו חכמינו הקדושים (סוכה נ"ו:) שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה; מה שהתינוק מדבר בשוק, את זה שמע או מהאבא או מהאמא, וכן אמרו (כתובות ס"ג.) היינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא; כמו שהאם מתנהגת – כך הבת תתנהג, ודבר זה אי אפשר לשנות.

ולכן עיקר החינוך צריך להיות קודם לחנך את עצמם – כשיש שלום ואהבה בין האבא והאמא, ויש הבנה הדדית ביניהם, אזי האוירה בבית מאד רגועה ומיושבת, וכשהילדים רואים את זה, אזי הם מחקים את זה, וכן יש לההורים זמן וסבלנות להוריד את עצמם אל ילדיהם. בוודאי לאבא זה קשה מאד כי הוא טרוד בפרנסתו, ולאמא קשה שהיא טרודה עם צרכי הבית וכו' וכו', תירוצים יש המון, אבל כמו עץ קטן – אם לא משקים אותו, ואם לא שומרים עליו שיצמח עקום וכו', לא יועיל אחר כך שום דבר, וככל שמשקים את העץ הקטן, וככל ששומרים עליו שלא יגדל עקום, כך זוכים אחר כך לראות אילן גדול ויפה שמוציא פירות יפים. ואותו דבר זה עם ילדים – צריכים להשקיע בהם, וככל שמשקיעים בהם – מצליחים עמם.

ולכן כשבן או בת יוצאים לתרבות רעה, אסור להאשים אותם, אלא צריכים להתחיל להאשים את עצמינו, אולי אנחנו לא היינו בסדר באיזו שהיא דרך וכו', אולי אנחנו לא נתנו מספיק תשומת לב וכו', ואף שבכל בית יש שמה בן או בת קשים מאד וכו', עם כל זאת צריכים לתת לכל אחד את התשומת לב שלו, וחכמינו הקדושים הקפידו על זה מאד מאד ואמרו (שבת י:) לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים; ולכן צריכים מאד מאד לשמור לא לעשות אפליות בין ילדים, אפילו שיש בן או בת קשים וכו', ואת זה יש בכל בית, אבל אסור לרדוף אותם ולרדת לחייהם וכו' וכו', אדרבה, צריכים לחזק אותם יותר ויותר.

עם כל זאת, צריכים רחמים רבים, רחמים עצומים, איך לגדל את הילדים בימים אלו שהנסיונות כל כך קשים ומרים, ופה מדברים מבתים הכי חרדיים שצריכים מאד מאד לשמור קודם כל איך אבא ואמא מתנהגים, ואחר כך איך מתנהגים עם הילדים, כי אפילו בדבר הכי קטן וכו', צריכים לשמור על זה מאד מאד. לדוגמא, חכמינו הקדושים אמרו (סוכה מ"ו:) לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר (ירמיה ט' ד') "למדו לשונם דבר שקר"; [לא יאמר אדם לתינוק שיתן לו משהו, ולא ייתן לו, כי מלמדו לשקר], כי אם הילדים הקטנים רואים שהאבא והאמא הבטיחו ולא קיימו, כבר נכנס בהם היתר לשקר וכדומה וכו'. ומכל שכן וכל שכן כשהאבא לא הולך לבית הכנסת להתפלל במנין וכו', מה הוא רוצה מהבן שלו שהוא כן ילך? או כשהאמא לא מתנהגת בצניעות הראויה לבת ישראל, מה היא רוצה שהבת שלה כן תתנהג בצניעות?

ולכן צריכים מאד מאד לשמור קודם על עצמם – היינו האבא והאמא צריכים להראות דוגמא לילדים מה זה אבא ואמא, ואיך מתנהגים, וזה החינוך הכי בריא, עם כל זאת אנחנו מוצאים שגם מהבתים הכי טובים והכי כשרים וצדיקים לצערינו הרב בן או בת יוצאים לתרבות רעה וכו' וכו', עם כל זאת אסור לרחק אותם בשום פנים ואופן.

וידוע אשר רבי נפתלי מנעמירוב זי"ע שהיה תלמידו החביב של רביז"ל יצא לו בן לתרבות רעה, והתפלל עליו שימות, ונפטר. וכששמע את זה מוהרנ"ת ז"ל הקפיד עליו, ואמר: זה לא דרך רביז"ל, אם יש לך כח כל כך חזק בתפלה, היית צריך להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ולא להתפלל עליו שימות. ואנחנו מוצאים אצל גדולי עולם שהיה להם בן או בת שיצאו לתרבות רעה, ואף על פי כן קירבו אותם מאד מאד, כגון האיש אלקי הבעל 'באר מים חיים' שידוע איך שזכה למדריגות כל כך נשגבות בקדושת שבת, עד שחיבר את ספרו המפורסם 'סידורו של שבת', עם כל זאת היה לו בן שפרק עול וחילל שבת, ועוד בא לפני אביו לעשן מקטרת וכו', והאבא הזהיר את אנשיו אוי ואבוי מי שרק יגע בבני וכו', ויש עוד הרבה דוגמאות כאלו, ולכן אסור לרחק בן או בת שפרקו עול, אדרבה, צריכים לקרב אותם יותר ויותר, וכמובן שצריכים לחסן גם את שאר הילדים שהוא לא ימשוך אותם אליו, וכל זה מדובר בבתים הכי חרדיים.

אבל בתים שרחוקים מקיום תורה ומצוות, ולא רואים שום קדושה בבית וכו' וכו', והילדים רואים הפקירות – אין שבת וכו', אין מצוות וכו', ובעצמם האבא והאמא רבים ביניהם, ומנבלים את הפה אחד על השני וכו' וכו', והחיים הם חיי הפקירות וכו', ואם קורה שמה שבן או בת יוצאים לתרבות רעה, לוקחים סמים וכו', או מסתבכים בגניבות וכו', או בשאר מרעין בישין וכו', אין להאשים את הילדים, כי לא היתה להם דוגמא ממי ללמוד וכו', והדבר הזה מובן ממילא.

הכלל – שצריכים בחינוך קודם כל לחנך את עצמו, ואחר כך צריכים הרבה תפלות לבקש רחמים מרובים בכל יום ויום ממנו יתברך, ולשפוך דמעות כמים שיצליח עם ילדיו, כמסופר, ששאלו את הגאון האלקי הבעל 'חתם סופר' זי"ע: איך זכה לבנים ובנות כל כך מוצלחים? ענה ואמר: כל לילה בעת תיקון חצות מילאתי את הכוס עם דמעות, והתפללתי על הצלחת ילדיי, וכך זכיתי לזה.

וכן מסופר מאחד מאנשי שלומינו שהיו לו עשרה ילדים, וכולם היו מוצלחים ובעלי דרך ארץ גדולה, ושאלו אותו אנשי שלומינו: איך זכית לילדים טובים כאלו? ענה ואמר: מה אתם חושבים, שהם צמחו לי על העץ? כל לילה שפכתי דמעות להקדוש ברוך הוא, ומילאתי את הכיפה שלי עם הדמעות, ואחר כך רחצתי את פני עם הדמעות וכו', עד שזכיתי לראות מהם מה שראיתי וכו'.

וכן ידוע שפעם באה אמא אל החפץ חיים זצ"ל וביקשה ברכה על ילדיה שיהיו תלמידי חכמים, ענה ואמר: עם ברכה אתם רוצים שהילדים יהיו תלמידי חכמים? צריכים להשקיע בהם! והעיקר להתפלל הרבה להצלחת הילדים, וזה מועיל מאד מאד, כי תפלת האמא על ילדיה עושה רושם בשמים. והוציא מארון הספרים שלו תהלים ישן נושן שהיו הדפים מנופחים עם המון כתמים וכו', וזה היה מרוב דמעות של האמא שלו שהתפללה עליו, והראה את זה לאשה, ואמר לה: את רואה? זה התהלים של האמא שלי שהירבתה להתפלל עלי. רואים מכל זה שעיקר הצלחת הילדים זה רק על ידי תפלה, ולכן אשרי האבא והאמא שמתפללים על הצלחת ילדיהם, ובוודאי תפלת האבות על הבנים מועילה מאד מאד.

הקדוש ברוך הוא יעזור שתשמיע ותבשר לי בשורות משמחות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים