לאשתי יש טבע רע, ועל כל דבר קטן שקורה בינינו היא מתפרצת בצורה לא נורמלית

שאלה:

מאת חיים:
לאשתי יש טבע רע והיא אישה קשה מאוד. אני משתדל להעניק לה כל מה שאני יכול, לפנק אותה ולרצות אותה, אבל היא עקשנית גדולה, ועל כל דבר קטן שקורה בינינו היא מתפרצת בצורה לא נורמלית, ועושה איתי ברוגז.
אני לא יודע איך להתנהג איתה, ואני מרגיש שהבית שלנו הוא כמו חבית של חומר נפץ שבכל רגע יכולה להתפוצץ. מה עושים?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר משפטים כ"א שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל חיים נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

מה אומר לך, בזה העולם עוברים על כל אחד משברים וגלים ונסיונות קשים ומרים, זה בכה וזה בכה, ועל פי רוב זה או שהבעל סובל מאשה קשה מאד, או להיפך, האשה סובלת מבעל קשה מאד, וכך הם חיים את חייהם, רבים ומתווכחים ועושים דווקא אחד לשני, ואחר כך משלימים, ואחר כך עוד פעם סובב סובב ובאים לאותו מצב, ואלו החיים המרים שעובר על בני אדם, הן על גברים והן על נשים – לפעמים הבעל הוא איש קשה מאד ואז האשה סובלת, ולפעמים האשה היא אשה קשה מאד ואז הבעל סובל.

רביז"ל אמר (ספר המדות אות קליפה חלק ב' סימן א') יש שדים שמצויים בבתים, שהם מקלקלין השלום בית, ועל ידי זה כעס וקטטות בבית. ועיקר הבית הוא האשה, כי (יומא ב.) ביתו זו אשתו, ועל כן על פי רוב עיקר הקטטות ממנה. ולפעמים נאחזים בשאר בני הבית, ועל ידי זה נעשים הקטטות והמריבות, ועל ידי זה באים יסורים על בני הבית. וזה מפורש בפסוק (איוב כ"א) "בתיהם שלום מפחד", ודרשו חכמינו הקדושים (רש"י שם) מפחד – אלו שדים, וזהו "שלום מפחד" – כי השלום היפך הפחד, שהם השדים המקלקלים השלום, וזהו "ולא שבט אלוה" וכו' – היינו היסורים, עיין שם.

ואני מוכרח להגיד לכם שהשדים האלו נבראים רק מהכעס והמחלוקת וכו' וכו', כי כך אמר רביז"ל (ספר המדות אות מריבה סימן ס"ו) במקום מריבה שם השטן; ולכן תשמרו מאד מכעס, כי כעס בבית מחריב את הבית, ורביז"ל אמר (ספר המדות אות כעס סימן ט"ו) כעס של אשה מחריב את הבית.

והנה מובא בזוהר (וארא כ"ח.) זמנין דמתהפכין הנשים לשידות אנשים לשדים [יש זמנים שהנשים מתהפכות להיות רעות כמו אותן השידות, ויש זמנים שאנשים מתהפכים להיות רעים כמו אותם השדים], והכלל, מי שהוא איש רע ובליעל הוא כמו שד המזיק, וכן להיפוך אשה שטבעה להיות רעה ולהציק לבעלה, אזי כדוגמת השידה שלא יודעת מה זה להיות טוב, ההכרח לה להציק לבעלה ולמרר את חייו. או להיפך הגבר כשהוא רע הוא כמו שד וההכרח לו להציק לאשתו. ולכן אין עצה אחרת רק לאזור את עצמו במדת הסבלנות, ויסבול כל העובר עליו, וישתוק לכל הצער והבזיונות שהוא סובל מאשתו, וכך גילה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: כשאדם פוגם במחשבה – הוא סובל מהילדים שלו, וכשאדם פוגם בדיבור – הוא סובל מאשתו, וכשאדם פוגם במעשיו – הוא סובל מבני אדם, ולכן ראוי לחזור בתשובה שלימה על מחשבה דיבור ומעשה שלו, ועל ידי זה יתפרדו כל פועלי אוון, ויתבטל כל הסבל שסובל מהם.

ולכן אתה צריך להתאזר במדת הסבלנות, ואפילו שזה בא לך מאד מאד קשה, זכור מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא, ודע לך כשאדם עוצר את עצמו לא לכעוס, בזה, אפילו שנמצא במדור הקליפות וכו', הוא עולה עד עולם האצילות, שהוא בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, כי הכל תלוי כפי מידת הסבלנות וההמנעות מהכעס, שבדרך כלל בא מגיאות וישות. אדם צריך לבטל את עצמו כל כולו אליו יתברך, ושלא יהיה לו אפילו משהו תרעומת על אשתו וכו', כי האשה היא חלק מבעלה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ג) "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת".

אני יודע שכואב לך מהבזיונות שאתה סופג מאשתך, אבל אתה צריך לדעת שהכל הוא בחשבון צדק ממנו יתברך, ואין עצה אחרת רק שתשוב בתשובה שלימה על פגם הדיבור שפגמת בימי חייך, ומהיום והלאה תקבל על עצמך לשתוק, כמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ג') סייג לחכמה שתיקה, ותיקח את הכל לכפרת עוונות, ואז יתפרדו כל פועלי אוון, והכל יתהפך לטובה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים