שאלה: מאת מרגלית: לכבוד הרב שלום. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר תצוה ה' אדר א' ה'תשע"ד
שלום רב אל מרגלית תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. אשריך ואשרי חלקך שאת זוכה לחזק ולעודד ולשמח נוער מנשמות ישראל וכו' ובפרט אלו שקשה להם מאד להסתדר בחברה וכו', את אלו מצוה גדולה לחזק מאד מאד, וזו הצדקה הכי גדולה שרק יכולים לעשות לנשמות ישראל – לחזק ולאמץ ולעודד ולשמח נשמות שבורות וכו' וכו', ובוודאי זה קשה מאד מאד וכו', ובפרט כשיש אלימות מילולית וכו' וכו', עם כל זאת כבר אמר התנא (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא; כפי הצער שיש בקיום המצוה – כך גודל השכר, ולכן את צריכה להתאזר במידת הסבלנות, כי במצב שלך זה מאד מאד עדין, כי אלו הנשמות השבורות צריכים חום ואהבה וכו', ואי אפשר להעניש אותם, ואפילו כשמגיע פעם לתת להם עונש וכו', אז גם העונש צריך להיות ברחמים וחסדים וכו', ותמיד כדאי ללכת איתם בדרך הסברה ולדבר איתם הרבה, ולהסביר להם את החיים וכו'. בוודאי זה קשה מאד, אבל את השכר על זה אין לתאר ואין לשער כלל, כי מי שמחזק את אחרים שכרו גדול מאד בשמים, ואין מילים להסביר את זה. בכלל, טוב להרגיל את עצמו לקרב את כולם בחיוך, כמאמרם ז"ל (כתובות קיא:) טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר (בראשית מ"ט י"ב) "ולבן שינים מחלב" – אל תקרי לבן שינים אלא ליבון שינים; היינו כשאדם מחייך לזולת ומקבלו בסבר פנים יפות, ומראה לו את שיניו הלבנות, זה יותר חשוב מלתת לו לשתות כוס חלב, כל כך יקר לקבל את פני חבירו עם חיוך ולהראות לו את השיניים. וזה שייך יותר למחנך או מחנכת, שצריכים להראות תמיד פנים שמחות לתלמידים או לתלמידות, כי רק כך יכולים לקנות את לבבם.
יעזור הקדוש ברוך הוא שתצליחי במשימתך הקדושה.
|