שאלה: מאת יואב: לכבוד הצדיק היקר. תשובה: | ||
 | ||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר כי תשא י"ד אדר א' (פורים קטן) ה'תשע"ד שלום וברכה אל יואב נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב') כשאדם פוגם בברית אזי באות מחשבות שמבלבלות אותו לגמרי, שהם עננים המכסים על עינין, היינו כמו עננים המכסים את עיני השכל שלו, נמצא כשאדם פוגם בברית אזי באים לו כל המחשבות זרות, ולכן ככל שבאים על האדם יותר מחשבות זרות באמצע התפלה, ידע שאלו עוונותיו המרובים, ועליו לחזור בתשובה שלימה. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל') שכל המחשבות זרות באות באמצע התפלה לבלבל לו את כל התפלה, כי באמת שלימות התפלה צריכה להיות שאדם יקשר את המח מחשבה אל מה שהוא מדבר, ורק זה נקראת "תפלה בכח", כי צריכים כוחות עצומים לקשר את המחשבה אל הדיבור, כי כל המחשבות זרות הן הן העבירות שלו. וכמו שכתב מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תק"צ) פעם אחת היה קובל איש אחד לפני רביז"ל איך שקשה לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד, והשיב לו רביז"ל: מקבלין זאת לכפרת עוון, "נעמט מען דאס אהן פאר א כפרת עוון", וחייך קצת. וקצת היה נראה כונתו בזה, כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל כן חייך קצת. אך אף על פי כן בוודאי כל דבריו אמת וצדק, כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום, ויודע שבוודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפלתו, רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו, ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כוחו, יכול להיות בוודאי שזה בעצמו נחשב לו לכפרת עוון, עד שאם היה זוכה להתנהג בזה בתמימות ובאמת כראוי, כבר היו עוונותיו נמחלין על ידי זה בעצמו, ואז ממילא היו מסתלקין ממנו כל המחשבות זרות, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות י"ב:) העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו. הרי שלך לפניך, שכל אלו המחשבות זרות שנכנסות לאדם באמצע התפלה, הן שחרית, הן מנחה והן ערבית, זה החטאים שלו, כי בכל חטא ועוון שאדם חוטא נגדו יתברך הוא בורא קליפות ומשחיתים והם המסבבים אותו, ומהם נמשכות כל המחשבות הזרות בעת התפלות הקבועות שאדם מתפלל – שחרית מנחה וערבית, עד שיכולה לעבור כל התפלה והוא לא יכוון שום דבר, רק המח מחשבה חושב בדבר אחד, והדיבור אומר וטוחן את תיבות התפלה וכו'. וזו מציאות שיש אצל כל אחד, והוא כל כך שקוע בעניניו ובמחשבותיו עד שלא שם לב שהוא בכלל לא מכוון למה שהוא אומר, עם כל זאת צריכים למסור את נפשו פשוטו כמשמעו לקשר את המחשבה לדיבור, וצריכים על זה כוחות עצומים, כי מרוב עוונותיו הוא מסובב עם קליפות ומשחיתים שהם עוונותיו, שנעשו כמו עננים שמכסים את עיני השכל וכו', ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ב) לענין המחשבות זרות שבתפלה – וכבר ידוע שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלימה. ואמר: כשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו, כי אין צריכין להסתכל עליהם כלל, רק לילך כסדר בתפלתו ולבלי להביט לאחוריו כלל, ועל ידי זה ממילא יסתלקו ממנו, ובין כך בדרך הילוכו בתפלתו הוא מפיל אותם, לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים. פירוש – כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבור בין הרבה רוצחים ואורבים, וכשהוא גיבור ועובר ביניהם, אזי בדרך הילוכו הוא מפיל אותם, כי לזה חותך יד בדרך הילוכו ומפילו, ולזה חותך רגל וכו' וכו' וכיוצא בזה, כן הוא ממש בענין התפלה, שכשמתפללין כסדר התפלה, ואין משגיחין על המחשבות זרות, ודוחין אותם ומפילם, אזי בדרך הילוכו בתפלתו הוא חותך לזה יד ולזה רגל וכו', כי כל מחשבה זרה היא קליפה, והיא קומה שלימה, וכשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל עליהם, אזי הורג אותם או חותך מהם איברים איברים. אדם צריך רק לומר את תיבות התפלה, ולקשר את המחשבה לדיבור, ועל ידי זה דייקא אם יתמיד בזה לקשור את המחשבה אל הדיבור, ולא יסתכל על המחשבות זרות הבאות אליו, על ידי זה הוא מבטל אותם לגמרי, וזה שייך בין בתפלה – לחשוב מה הוא מתפלל, ובין בתורה – לחשוב מה הוא לומד, כי גם אז באים אליו מחשבות זרות שהן הן הקליפות שברא מחמת עוונותיו, ולכן גילה לנו רביז"ל את כל הענין של שיחה בינו לבין קונו, שיש בזה מעלה נוראה ונפלאה מאד, יותר מהתפלות הקבועות, כי (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן צ"ז) מעלת השיחה בינו לבין קונו, אין לתאר ואין לשער כלל, כי על תפלות ותחינות ובקשות הסדורות מכבר כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים, והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות, מחמת שיודעים מהם מכבר. כמו למשל על הדרך הכבושה הידוע ומפורסם לכל, שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד, מחמת שיודעים מדרך זה כבר. אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדיין, שם אינם יודעים לארוב שם כלל. כמו כן לענין השיחה בינו לבין קונו – שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, בשפת האם שלו, יש בזה מעלה נוראה ונפלאה מאד, מה שאין בשלושת התפלות הקבועות, כי השיחה שמדבר האדם מעצמו בינו לבין קונו, היא דרך חדשה ותפלה חדשה, שהאדם אומרה מליבו מחדש, על כן אין המקטרגים מצויים כל כך לארוב, ואף על פי כן הזהיר רביז"ל מאד גם על אמירת שאר תחינות ובקשות; לא מבעיא שצריך להתפלל את השלוש תפלות הקבועות בכל יום – שחרית מנחה וערבית, אלא עליו להרבות באמירת תהלים, וכן לומר תפלות מספר 'לקוטי תפלות', ושאר תפלות שתיקנו הצדיקים. הקדוש ברוך הוא יעזור שתזכה למוחין נקיים, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות תמיד.
|
