בסוף התורה "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו" מביא רבינו מעשה. מה הקשר לתורה?

שאלה:

מאת אסף:

לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א, שלום רב.
בסוף תורה קי"ג בליקוטי מוהר"ן ח"א בה מפרש רבינו את מאמר חז"ל "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו" מובא מעשה מהגמרא בברכות על ר' יוחנן והתנא שנחלה ביסורין. איך קשור מעשה זה לתוכן התורה? תודה רבה, אסף.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויקהל י"ט אדר א' ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אסף נרו יאיר

לנכון קיבלתי את מכתבך.

רביז"ל מזהיר אותנו מאד מאד לשמור לא לדון את אחרים, כי בזה שדנים את אחרים הוא לא קולט שהוא דן את עצמו.

בדרך כלל שמספרים לאדם איזה סיפור על מישהו ושואלים את דעתו מה הוא אומר על זה, אזי הוא פוסק: לזה צריכים לעשות כך וכך וכו' וכו', והוא לא קולט שהוא דן את עצמו באותו רגע.

ולכן לפני שדנים את הזולת צריכים מאד מאד לשמור מה הולכים לדון אותו, ומביא רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קי"ג) שזה מה שאמר רבי יוחנן לחולה: חביבין עליך יסורין – תגיד לי, אתה לא יודע שיסורין הם דברים גדולים מאד ועל ידי זה מתכפרים העוונות? כי אדם שסובל יסורים מוחלים לו על כל עוונותיו, ולכן תגיד לי, האם לא חביבים עליך היסורים כדי שתיכנס נקי לגן עדן? ענה ואמר לו: לא הן ולא שכרן! אני לא צריך את היסורים, ולא את השכר על זה.

והוא אמר לו תן לי את היד שלך, בוא ואקים אותך עכשיו. אם הוא היה אומר – כן! אני רוצה את היסורים כי זה דבר גדול מאד, אוי ואבוי כי הוא היה נשאר עם היסורים, וככה כשאמר לא הן ולא שכרן אז התפטר מזה, ולכן אדם צריך תמיד לשמור שלא ידון את הזולת, כי כשדנים את הזולת אז דנים את עצמם, ואשרי מי שנזהר בדברים אלו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים