מאז שעזבתי את הכולל ויצאתי לחפש עבודה אני לא אותו אדם. איך חוזרים למסלול?

שאלה:

מאת רפאל:

שלום רב ורפואה שלימה לצדיק מוהרא"ש.
מאז שעזבתי את הכולל ויצאתי לחפש עבודה אני לא אותו אדם – כמעט ואין לי זמן ללימוד, גם עבודה אני לא מוצא, ואפילו להפיץ כבר אין לי כוחות. בבית יש מתיחות עם הילדים והאישה ואני יודע שאני אשם. אני לא יכול להמשיך כך, אנא עזור לי לעלות חזרה למסלול עם עצה וברכה.
בנוסף, ראש המוסדות של הכולל שבו למדתי אמר לי לא לטוס לאומן לבד אלא רק עם האישה בטענה שהיא השמירה שלי שם ובלעדיה אני עלול להינזק, אך זה קשה מבחינה כלכלית. מה עושים? בתודה מראש.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויקרא ג' אדר ב' ה'תשע"ד

שלום וברכה אל רפאל נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הדבר הכי גרוע שאדם יכול לעשות לעצמו הוא לחיות עם רגשי אשמה וכו', כי זה מה שהורס את האדם לגמרי בגשמיות וברוחניות גם יחד.

מה שחסר לך זה שמחת החיים, ועל נקודה זו אתה צריך לעבוד מאד, ובפרט לשמח את אשתך, כמאמרם ז"ל (ראש השנה ו.) אשה – בעלה משמחה, ורביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן רס"ד) שצריכים לכבד ולייקר את אשתו, כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) 'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו' [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים], וכן אמרו (יבמות ס"ג.) 'דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא', ולכן צריכים לכבד ולייקר אותן מאד מאד.

ולכן אם תהיה רק שש ושמח ותשמח את אשתך, תזכה לישוב הדעת אמיתי, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן. והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה – הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם יתברך.

אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו, רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ממש, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו וליישב דעתו, מאחר שמוחו בחירות ואינו בגלות. כי על ידי גלות אין הדעת מיושב כלל וכו', ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך שרק יהיה, יש אצל כל בר ישראל נקודות טובות מנקודת יהדותו, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ועל כל פנים יש לכל בר ישראל לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, כי השמחה הזו עולה על כל השמחות, ועל ידי שמחה מתרחבים מוחו ודעתו וכבר יש לו ישוב הדעת אחר לגמרי.

בענין נסיעה לראש השנה אל רביז"ל וכו', יש לך עוד הרבה זמן לחשוב מזה, ומה אתה צריך עכשיו להתבלבל מזה? בסך הכל נוסעים לכמה ימים, ואז לא שייך לקחת עמו את אשתו, כי אין מקום שמה לנשים כידוע.

העיקר לא להתבלבל משום דבר, רק להיות בשמחה עצומה, ואתה צריך לדעת שסגולה לפרנסה לברך ברכת המזון מתוך הסידור דייקא, ובקול ובשמחה, וזה מסוגל לעשירות נפלאה, כמו שכתוב (משלי י') "ברכת הוי"ה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה", היינו כשמברך את ברכת המזון בשמחה עצומה זה מסוגל לעשירות, וכן להיזהר מאד על נטילת ידים וכו', ולכן מהיום והלאה תקפיד מאד מאד על נטילת ידים כשאתה קם בבוקר וכו', וכן כשיוצאים לשירותים וכו', וכן לפני האכילה ליטול ידים עם נטלה דייקא וכו', כי נטילת ידים מסוגלת להינצל מעניות, כי ע'ל נ'טילת י'דים ראשי תיבות ענ"י, ומי שמזלזל בנטילת ידים נעשה עני, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת ס"ב:) אמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא; [אני נטלתי ידי עם מלא מים, ונתנו לי חופנים מלאים טוב, כי רב חסדא היה עשיר גדול מאד, והכל בזכות נטילת ידים שהיה מקפיד על זה].

הקדוש ברוך הוא יעזור שתבשר לי בשורות משמחות.