אשתי נותנת לי פקודות וחושבת שאני החייל שלה, ולי כבר נמאס מהמצב הזה

שאלה:

מאת אביחי:
שלום לצדיק מיבנאל, וחודש אדר שמח.
אני ואשתי רבים המון, וכבר נמאס לי מכל המצב. היא אשה קשה ומתנהגת אליי כאילו היא המפקד ואני החייל שלה – היא נותנת לי פקודות ואוי ואבוי אם אני לא עושה אותן – היא הופכת להיות ברוגז לזמן בלתי ידוע.
לא נראה לי שיש לנישואין שלנו תקנה, ואני חושב בצורה רצינית על גירושין. מה דעתך? האם יש דרך כלשהי להסביר לה איך מתנהגים?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויקרא ג' אדר ב' ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אביחי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הנה חכמינו הקדושים אמרו (ילקוט בראשית רמז כ"ג) אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (בראשית ב' י"ח) "אעשה לו עזר כנגדו"? זכה – עוזרתו, לא זכה – כנגדו. איכא דאמרי: זכה – כנגדו, לא זכה – מנגדתו. אמר לו רבי יוסי לאליהו: במה אשה עוזרתו לאדם? אמר לו: אדם מביא חטים חטים, כוסס פשתן פשתן, לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו.

ולכן הכל תלוי בבעל – אם אדם חוזר בתשובה שלימה על ידי זה אשתו עוזרת לו, ואם עדיין לא חזר בתשובה, אזי אשתו מתנגדת אליו, כי אתה צריך לדעת כי האשה היא עצם מעצמיך, כי היא חלק ממך, ולכן אשרי אדם שיש לו שכל והוא מכניס את עצמו בתוך האמונה הפשוטה בו יתברך, ויודע ועד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחה פרטית, ואז דייקא חי חיים נצחיים ערבים ומתוקים, חיים מאושרים, עוד בזה העולם, מאחר שיודע שכל מה שקורה איתו זה הכל בהשגחה פרטית.

וכך גילה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: כשאדם פוגם במחשבה הוא סובל מהילדים שלו, וכשאדם פוגם בדיבור הוא סובל מאשתו, וכשאדם פוגם במעשיו הוא סובל מבני אדם, ולכן ראוי לחזור בתשובה שלימה במחשבה דיבור ומעשה שלו, ועל ידי זה יתפרדו כל פועלי אוון, ויתבטל כל הסבל שסובל מהם. ולכן אתה צריך להתאזר במדת הסבלנות, ואפילו שזה בא לך מאד מאד קשה, זכור מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא, ודע לך כשאדם עוצר את עצמו לא לכעוס, בזה אפילו שנמצא במדור הקליפות וכו', הוא עולה עד עולם האצילות, שהוא בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, כי הכל תלוי כפי מידת הסבלנות וההמנעות מהכעס, שבדרך כלל בא מגיאות וישות. אדם צריך לבטל את עצמו כל כולו אליו יתברך, ושלא יהיה לו אפילו משהו תרעומת על אשתו וכו', כי האשה היא חלק מבעלה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ג) "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת".

אני יודע שכואב לך מהבזיונות שאתה סופג מאשתך, אבל אתה צריך לדעת שהכל הוא בחשבון צדק ממנו יתברך, וחכמינו הקדושים אמרו (דרך ארץ זוטא פרק א') דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח, זריז, ממולא, עלוב ואהוב לכל אדם, שפל לאנשי ביתו וכו'.

יעזור הקדוש ברוך הוא שתהיה תמיד שש ושמח, ותשמח את אשתך, ותקנה לעצמך את מדת הסבלנות, ואז תצא מהקטנות והפחד שלך, ותתחיל להיות גבר וכו', ויתרחב לך בגשמיות וברוחניות גם יחד.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים