מה הסיבה לכך שלפעמים ללא שום סיבה נופלת עליי עצבות עמוקה?

שאלה:

מאת רפי:

מה הסיבה לכך שלפעמים ללא שום סיבה נופלת עליי עצבות עמוקה?

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר צו ח' אדר ב' ה'תשע"ד

שלום וברכה אל רפי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת כי אצל הקדוש ברוך הוא שורה רק השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", ושם בעולם העליון מאירה רק השמחה, ולכן ראוי לכל בר ישראל לשמוח מאד מאד בכל נקודה ונקודה טובה שיש בו מנקודת היהדות, ולא בחינם שרביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, היינו כי אין זו רק עצה להיות בשמחה, אלא זו מצוה שבה תלויות כל המצוות – להיות תמיד בשמחה עם כל נקודות יהדותו, כי באמת השמחה היא מקור הקדושה, ולהיפך הטומאה והסטרא אחרא הם מקור העצבות, וזו המלחמה שיש אצל כל אחד ואחד – מצד אחד נשמתו נמשכת אל האין סוף ברוך הוא, ורוצה לשמוח מאד עם כל נקודה טובה שיש בו מצד האמונה הקדושה שמאמין בו יתברך, כי כל בר ישראל יש לו אמונה בו יתברך, וכן זוכה לקיים בכל יום כמה וכמה מצוות, כי אפילו הכי פחות ורחוק וכו' יש בו מצוות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך?, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ועל כן מצד האמונה והמצוות שזכה ועשה פעם נמשכת נשמתו אל השמחה, אבל מצד שני, מחמת עוונותיו המרובים ובפרט בפגם הברית זה מה שמושך אותו אל הטומאה שהיא העצבות והמרירות והדיכאון.

ודבר זה נמצא אצל כל בן אדם – שהנה הוא שש ושמח שאז נשמתו מדבקת את עצמה באין סוף ברוך הוא, והנה פתאום הוא נופל בעצבות ובמרירות ובדיכאון עד שקשה לו מאד מאד לצאת מזה, ולכן זו העבודה של בר ישראל – מצד אחד לדעת שמקור הקדושה זה השמחה, ומצד שני לדעת שהעצבות והמרירות והדיכאון זה מקור הטומאה והסטרא אחרא, ועל כן עליו למסור את נפשו בכל יום ויום בכל שעה ובכל רגע להיות רק בשמחה, ובזה שהוא שש ושמח זוכה להידבק באין סוף ברוך הוא, וצריך מאד מאד לשמור שלא יפלו עליו שום מרירות ועצבות ודיכאון כלל, אשר זה הסטרא אחרא, ובזה אדם יכול למדוד את עצמו באיזו מדריגה הוא נמצא, אם נופלת עליו עצבות ומרירות צריך לדעת שאז הסטרא אחרא והקליפות שברא מחמת עוונותיו משתלטים עליו וכו'.

וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) צריך להיזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת (ישעיה ס"ה) "ונחש עפר לחמו", עפר היא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר; ולכן על כל בר ישראל לעשות כל מה שביכולתו להיות רק בשמחה, ואפילו שנדמה לו שאין לו כבר במה לשמוח וכו' וכו', לימד אותנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שצריך לבקש ולחפש ולמצוא בעצמו נקודות טובות שזכה לעשות בנקודת יהדותו ולשמח את עצמו, ואף שדבר זה בא לאדם מאד מאד קשה, כי כשאדם חוטא אזי הסטרא אחרא שהם העצבות והמרירות והדיכאון מתגברים עליו, עם כל זאת על האדם לעשות כל מיני פעולות רק להיות בשמחה, שאז נכלל באין סוף ברוך הוא.

וכמובא בזוהר (תצוה קפ"ד:) תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר [בוא וראה, העולם הזה עומד לקבל תמיד] והוא אקרי אבן טבא [והוא נקרא אבן טוב כמו אבן מושכת שנקראת מגנט] ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא [והעולם הבא לא נותן אלא כמו שמכינים את עצמו מלמטה]. אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא [אם נמצאים תמיד בפנים שמחים מלמטה] כדין הכי נהרין ליה מעילא [כך מאירים לו מלמעלה אור וזיו וחיות ודביקות וכו'] ואי איהו קיימא בעציבו [אבל אם אדם עומד בעצבות ובמרה שחורה] יהבין ליה דינא בקבליה [אזי ממשיך על עצמו דינים]. כגוונא דא (תהלים ק' ב') "עבדו את הוי"ה בשמחה", חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה [השמחה של אדם בזה העולם, ממשכת עליו שמחה מעולם הבא] הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא [כך הוא העולם הזה, כפי שאדם מתנהג בזה העולם, כך ממשיך על עצמו מהעולם הבא]. ולכן כשאדם רק בשמחה ומכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו שמחה מהעולמות העליונים, ולכן אל תהיה בטלן, ואף שאני יודע שעובר עליך מה שעובר צרות ויסורים, מרירות ומכאובים, תשתדל להיות בשמחה עם כל הכוחות, ואז תראה שכל מזלך יתהפך לטובה. הלוואי שתכניס את הדיבורים האלו בלבך.

עם כל זאת, כשאתה רואה שמתגברים עליך העצבות והמרירות והידכאון ואתה בשום פנים ואופן לא יכול להתגבר על העצבות וכו', אזי נתן לנו רביז"ל עצה, ואמר (שיחות הר"ן סימן רע"ג) מה טוב ומה נעים לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך. ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער ואין לתאר כלל, ואמר רביז"ל (סיפורי מעשיות מעשה י"ג מיום ו') שעיקר רפואת הבת מלך שהיא נשמתו של האדם, שירה בה המלך האכזר שהוא היצר הרע עשרה מיני חיצים שכל חץ היה משוח בעשרה מיני סמים וכו', והצדיק האמת שהוא הבעטליר בלי ידיים מוציא את החיצים הארסיים מבת המלך שהיא נשמת האדם על ידי העשרה מיני נגינה שמנגן לפניה, ולכן עיקר תיקון הברית זה רק שמחה, ולהכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה.

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קס"ט) כשאדם תמיד שש ושמח, על ידי זה הקדוש ברוך הוא בעצמו שומר אותו מפגם הברית, ולכן אשרי האדם שעושה כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, ולא מניח את העצבות והעצלות אצלו כרגע, וזה עיקר תיקונו, ואף שזה בא לאדם יותר קשה מכל העבודות שבעולם וכו', עם כל זאת אי אפשר להתרפאות אלא על ידי שמחה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אומרים שכל המחלות והחולאים רעים שבאים לאדם זה רק מחמת חסרון השמחה, כי על ידי שמחה הוא נתרפא מהכל, ולכן תכריח את עצמך להיות רק בשמחה, וזה תיקונך הנצחי.

הקדוש ברוך הוא יעזור שתפתח עיניך ותראה מה לפניך, אם תהיה בעצבות – אתה מונח במקור הטומאה, ולהיפך, אם תהיה בשמחה – תהיה במקור הקדושה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים