|
שאלה: מאת אברהם דוד: תשובה: |
||
 |
||
|
בעזה"י יום ג' לסדר צו ט' אדר ב' ה'תשע"ד שלום וברכה אל המלמד היקר לי מאד אברהם דוד נ"י הנה לחזור ולבאר לך את גודל זכותך שאתה מלמד תינוקות של בית רבן, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בו יתברך, אין מספיק מילים להסביר את הזכות הזו, וכבר אמרתי כמה פעמים על מאמרם ז"ל שאמרו (בבא בתרא ח:) על הפסוק (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" – אלו מלמדי תינוקות; והפירוש הפשוט הוא, שכמו שלא יכולים לספור את הכוכבים, כי הם לאין ספור, כך אי אפשר להסביר את גודל השכר של מלמדי תינוקות שמחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך ויראת שמים שלימה, ובפרט עכשיו שהערב רב לקחו את עצמם לעקור את האמונה הפשוטה מנערי ומבנות ישראל, ולכן אשרי מי שהוא עכשיו מלמד תינוקות של בית רבן, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בו יתברך, וזכותו גדולה בשמים עד שאין יכולין לספור את הזכויות שלו כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים, ולכן מאחר שהקדוש ברוך הוא סיבב שיש לך זכות כל כך גדולה להיות מלמד תינוקות של בית רבן, ולכן באתי בשורותיים אלו לעורר אותך על כמה נקודות מאד חשובות שצריך כל מלמד תינוקות של בית רבן לידע. א. כשמלמדים ילד צריכים לדעת שזה הקטן גדול יהיה, היינו התלמיד הזה עוד יכול לגדול לאחד מגדולי ישראל, ואם יסתכלו עליו בעין חמלה כזו, וישתדלו לקרבו לחזקו ולעודדו, הוא באמת יכול עוד לגדול ולהיות מגדולי ישראל (הקלקול שנארע עם התלמידים נוסע מכך שלצערינו הרב המחנך לא יכולים להבין שמהילד הקטן והצעיר הזה יכול לגדול גדול בישראל, ולכן הוא מזלזל בו, ומשפילו ומבזו, וזה גורם יאוש בלב התלמיד עד שהוא מתרשל לגמרי מהכל וכו'). ב. מלמד תינוקות של בית רבן צריך שתהיה לו סבלנות לתלמידים, ועצבים כמו ברזל, אסור להשפיל שום תלמיד יהיה איך שיהיה, רק תמיד להגביהו ולשבחו ולעודדו, ולמצוא את הטוב שבו, ורק כך מצליחים עמו, ועל אחת כמה וכמה שאסור להכות את התלמידים בשום פנים ואופן, ומי שמכה תלמיד, ומכל שכן שמבזו ומשפילו, עליו לידע שעתיד ליתן את הדין, ואל יאמר מה הוא כבר מבין הוא ילד צעיר וכו', אדרבה, ילד צעיר הוא דומה לעץ קטן שכל זמן שהוא רך וכו' יכולים ליישרו ולטפל בו שיוציא פירות מתוקים, ויצמח לאילנא רברבא, וככל שהוא יותר צעיר יש יותר סיכוי להצליח עם התלמיד הזה, כי כשנזקן כבר קשה מאד לטפל בו וכו'. ג. מלמד זו אחריות מאוד מאוד גדולה, ומי שחוגר מותניו להיות מלמד עליו לדעת את גודל האחריות שיש עליו, כמאמרם ז"ל (בבא בתרא כ"א:) על הפסוק (ירמיה מ"ח י') "ארור עושה מלאכת הוי"ה רמיה" – זה שמזניח את התלמידים, וכתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות תלמוד תורה הלכה ג') מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא, או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן, או שהוא מתרשל בלימודן – הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת השם רמיה. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק; וכן מובא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ה סעיף ט"ז) ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמוד, וכן לא יתענה או לעצור במאכל ומשתה או לאכול ולשתות יותר מדאי, כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב, וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה. ד. העיקר מה שצריכים להחדיר בתלמידים זה אמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, וללמדם מידות טובות ודרך ארץ כלפי ההורים וכלפי אנשים מבוגרים, כמו שאמר רביז"ל (ספר המידות אות בנים סימן ס"ד) צריך ללמד את התינוק דרך ארץ מנעוריו; כי אצל רביז"ל היה העיקר דרך ארץ, ואמר: אם קיסרין ומלכים היו יודעים איך שאני מלמד את אנשיי דרך ארץ, היו שולחים את ילדיהם אלי ללמוד פרק בדרך ארץ, וזה הזמן הכי טוב, כמו שאמר החכם מכל אדם (משלי כ"ב ו') "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", כי מה שמלמדים את הילדים כשהם צעירים, זה נשאר להם על כל החיים. ה. יסוד היסודות שצריכים ללמד את התלמידים בעת קטנותם – שלא ישחיתו ולא יגרמו נזק לאחרים, כי אחר כך משלמים על זה בחיים מחיר כבד מאוד מאוד, ומכל שכן וכל שכן אסור להזיק ולשבור דבר של בית הכנסת ובית המדרש, שזה משכן השכינה, שעל זה מגיע עונש כבד, וצריכים להדגיש את זה טוב טוב לתלמידים, וכן אסור לבזות את השמש והמנקה של בית הכנסת ובית המדרש, וצריכים לשים על דברים אלו את הדגש מאוד, כי על פי רוב ילדים לא יודעים את חומרת העניין, והם משחיתים ומזיקים דברים של הזולת וכו', שזה בכלל גניבה וגזילה, ומכל שכן וכל שכן כשמשחיתים ומזיקים דברים בבית הכנסת ובבית המדרש, שעל זה יש עוון מיוחד, וכבר אמר רביז"ל (ספר המדות אות גניבה וגזילה סימן א') מי שנפתה לבו לגזול, וכיון שהתיר לעצמו גזילת חבירו הרי הוא מוכן לכל חטא ועון, ואין תקנה להסירו מדרכו הרעה; וצריכים להרבות את הדיבור בעניינים אלו, ואל יקל בעיני המלמדים הדיבורים שידברו עמהם, כי כל זמן שהילד צעיר הוא יקבל את הדברים, כי דבר היוצא מן הלב נכנס אל הלב. ו. זה דבר גדול מאוד מאוד שמלמד יספר סיפורי מעשיות מצדיקים בכל יום ויום איזה סיפור אחר, כי כך אמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רמ"ח) דע, שסיפורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאוד, כי על ידי סיפורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאוד, כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך, זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק, והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול, ולכן מה טוב ומה נעים להיות רגיל ולספר סיפורים לתלמידים, שזה מושך את הלב אליו יתברך, והרב הקדוש מצאנז זי"ע בעל "דברי חיים" שאל פעם את המלמדים של בניו: האם אתם לומדים איתם מוסר? והשיבו כן! וכששאל אותם: איזה ספרי מוסר? ענו ואמרו: "חובת הלבבות". ענה ואמר להם: לא לזה התכוונתי, אלא תספרו להם סיפורי צדיקים מהרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע ומהרבי רבי זושא מאניפאלי זי"ע. רואים מזה את גודל הכוח של סיפורי צדיקים, שמושכים את הלב של הילדים לחקות אותם. ז. מלמד צריך להיות דוגמא חיה לתלמידים שלו, כי התלמיד מחקה את רבו, ולא יתכן שהמלמד יקצץ את זקנו ופאותיו (או יחביא את הפיאות תחת האוזן), ואחר כך ירצה שהתלמידים לא יחתכו את הפיאות וכו', כי הרי התלמיד רואה את זה אצל המלמד שלו, ואותו דבר מלמד תינוקות של בית רבן אסור לו לעשן סיגריות וכו', ובכלל עליו להתנהג בדרך ארץ גדולה שלא ינבל את פיו וכו', ולא ילך באלימות וכו', ולא יזלזל באחרים וכו', כי את אלו המדות רעות התלמידים בקלות לומדים ממנו, ולכן להיות מלמד זו אחריות גדולה מאוד מאוד, זו לא סתם עבודה כמו שאר העבודות, זו עבודת הקודש – ליטוש יהלומים, נשמות קדושות בני הקדוש ברוך הוא, ולכן מונחת על המלמד אחריות גדולה מאוד מאוד. מה אומר לך, אם תקבל את הדברים האלו אזי אין קץ לשכרך, ואת גודל הזכות שתהיה לך להקים גדוד יראי השם וחושבי שמו, זה אי אפשר להסביר. יעזור הקדוש ברוך הוא שאף פעם לא יצא מתחת ידך איזה מכשול, ותשמור מאוד מאוד על כבוד התלמידים, ותדבר איתם כמו שמדברים עם מבוגרים, וזה יגביה את דעתם ושכלם, ויתרחב להם דעתם והשכלתם, ובקלות יוכלו לקבל מה שמלמדים אותם, העיקר תמיד ללכת איתם באהבה גדולה וקירוב לבבות.
|
