מה ההיתר לרקוד ולשמוח, הרי מיום שחרב בית המקדש אסרו לשמוע כלי זמר?

שאלה:

מאת אלחנן:
לכבוד הצדיק מיבנאל, שלום רב.
שמעתי שיש מנהג אצל חסידי ברסלב לרקוד בכל יום אחרי התפילה, ושכבודו הנהיג בקהילתו לרקוד יחד עם מוזיקה שמחה. מה ההיתר לכך, הרי אמרו שמיום שחרב בית המקדש אסרו לשמוע כלי זמר?

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר שמיני ט"ו אדר ב' (שושן פורים) ה'תשע"ד 

שלום וברכה אל אלחנן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הנה חכמינו הקדושים אמרו (שבת ל:) על הפסוק (קהלת ח' ט"ו) "ושבחתי אני את השמחה" – זה שמחה של מצוה. (קהלת ב' ב') "ולשמחה מה זה עושה" – זו שמחה שאינה של מצוה, ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב' ג' ט"ו) "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד הוי"ה".

הרי שלך לפניך, שבשמחה של מצוה ראוי לשמוח עם כלי זמר, ותהילה לאל יש לכל בר ישראל לשמוח עם נקודת יהדותו, וזה החידוש שחידש לנו רביז"ל שכל בר ישראל ישמח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, ואמר רביז"ל (ספר המידות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה זה סימן שלבו שלם עם אלקיו; ורביז"ל החדיר באנשי שלומינו שנרגיש את הנקודות הטובות שיש בנו, מכל שכן וכל שכן כשבר ישראל זוכה להתפלל את השלוש תפלות שממשיכים את השלוש מוחין לאדם שינצל על ידי זה מפגם הברית, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח'), בוודאי ראוי לו לשמוח מאד מאד שזכה להתפלל את השלוש תפלות, כי אם בני אדם היו יודעים מה זה להתפלל שחרית מנחה וערבית במנין דייקא, ואיזה מוחין קדושים זה ממשיך לאדם, היו נזהרים מאד מאד להתפלל בכוונה גדולה את השלוש תפלות שחרית מנחה וערבית, ואחר התפלה היו רוקדים בשמחה עצומה, כי בפירוש גילה לנו האריז"ל שבכל יום ויום ממשיכים מוחין חדשים בכל העולמות, ולאדם בפרטיות וכו' דרך השלוש תפלות שמתפללים.

ולכן ראוי לשמוח מאד מאד אחר כל תפלה ותפלה, ולרקוד עם כלי זמר, וזה מנהג של אנשי שלומינו שרביז"ל הטעימנו שנזכה לטעום את העריבות הנעימות והידידות של התפלות הקבועות שאנחנו מתפללים בכל יום, ולכן לא בחינם שחסידי ברסלב רוקדים אחר כל תפלה ותפלה. ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ') שמי שזכה לתיקון הברית הרי התפלות שלו הן מיין מתיקין – שמרגיש כל מיני מתיקות ועריבות בתפלתו, ולכן לא בחינם שרוקדים מרוב שמחה אחר כל תפלה ותפלה.

ובפרט עכשיו שעובר על בני אדם כל מיני משברים וגלים, וסובלים כל מיני סבל, מה טוב ומה נעים להרגיל את עצמו ללכת בדרך זו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם.

ולכן אשרי אדם ששש ושמח עם הנקודות הטובות שיש בו, וגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שאדם צריך לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו את הטוב שיש בו, כי בכל בר ישראל יש טוב אמיתי ונצחי, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ולכן אשרי מי ששש ושמח עם הנקודות הטובות שיש בו, שבזה הוא מגלה את טוהר לבבו שכוונתו רצויה בשמים, ובזה זוכים להתחזק ולעבור את זה העולם העובר המלא נסיונות קשים ומרים, וזוכה להחזיק מעמד, ושש ושמח עם הנקודות הטובות שיש בו, שבזה בעצמו הוא נכלל באין סוף ברוך הוא, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ה') שהוא יתברך ומצוותיו אחד הם, ובשעה שאדם עושה ומקיים מצוות בשמחה, על ידי זה נכנס בתוך שמחתו יתברך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים