שאלה: מאת יחיאל: שלום אל כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר טהרה ב' ניסן ה'תשע"ד
שלום וברכה אל יחיאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך.
הדבר הראשון אתה צריך לדעת כי הבורסה זה ממש כמו הימורים, זה מחלה, ואל תאמר שכולם מרוויחים, זה הכל דמיון אחד גדול, כמו בהימורים שבהתחלה מרוויחים ולבסוף נופלים בפח כזה שאי אפשר לצאת מזה וכו', ולכן אוי לו למי שנכנס בבורסה או בהימורים, שבידיו הוא מאבד עצמו לדעת וכו'.
מה אומר לך מסכן אדם חי בדמיונות ורץ אחר ההבל, ורוצה להתעשר בין לילה ליום, ומלווה כספים, ולבסוף הוא נופל בפח יקוש שלא יכול לצאת מזה, הלא ידוע ומפורסם מה שאמר רביז"ל על עצמו (שיחות הר"ן סימן קכ"ב) שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת השם כבר היה איש נוסע ומטולטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשיו. והכוונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רוב חסר לאדם הרבה. כגון, לזה חסר מלבוש פשוט, ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו'. שצריכין להמתין לישועת השם ולבלי לדחוק את השעה (ערובין י"ג:) למלאות החסרון תיכף ומיד. רק צריכין להמתין עד ירחם השם, ואמר רביז"ל על עצמו שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דווקא תיכף, היה צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב עד שהיה מוכרח להיות נוסע ומטולטל. כמו שאנו יודעים ענין הנוסעים שהם מוכרחים תמיד ליסע על המדינה מחמת שהם תמיד בעלי חובות, וענין זה צריכים לידע מאוד. וצריכין ללמד עצמו להרגיל את עצמו בזה מאוד. כי לכל אדם חסר הרבה אפילו בעלי בתים ועשירים גדולים, מכל שכן מקבלים אפילו החשובים והגדולים. וצריך לזה להסתפק במיעוט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש או לאשתו ולבניו, אף על פי שמוכרח לו אל ידחק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד שיבוא עיתו. וטוב לסבול דוחק אפילו במזונות וכל שכן במלבושים ודירות וכו' ולא להיות בעל חוב. ומוטב שיהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים מלהיות בעל חוב להחנוני או לאחרים. כי בכל עניני פרנסה צריכין להמתין עד שיבוא עיתו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה ט"ו) "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו".
בענין שאתה חושב מחשבות של התאבדות וכו', מה אומר לך רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן פ"ד) על מאמרם ז"ל (אבות פרק ד') "ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך" כי בעולם הזה שיש להאדם טרדות ועול הפרנסה, יכול להיות שיעקוץ וינשוך אותו פרעוש והוא לא ירגיש, מחמת שמחשבתו טרודה באיזה מחשבה של פרנסה וכיוצא. אבל שם בקבר שאז אין לאדם שום טירדא ושום מחשבה אחרת, אז הוא שומע אפילו הרחישה וההילוך של התולעים איך הם רוחשים ובאים אליו, ומרגיש הצער של כל נשיכה ונשיכה. ואין שום דבר שיטרידהו וימנעהו מגודל צערו הקשה רחמנא ליצלן; ולכן מה אתה כל כך ממהר למות ולהכנס בקבר, ששמה לא תשמע שום דבר, רק עכברי השדה וכו', התולעים והעקרבים והנחשים שיסבבו אותך וכו', עדיף שתחזק את עצמך בכל מיני אופנים שבעולם ותהיה שמח ותקיים את מצוותיו יתברך בשמחה עצומה, ועל ידי זה תרגיש עונג רוחני בחייך, ועל ידי זה שתקיים כל מצוה בשמחה עצומה, תהיה שמור שם בקבר מהכל, כי מי שזוכה להניח בכל יום תפילין בשמחה עצומה, וכן זוכה ללכת עם ציצית, והוא שמח עם המצוות האלו, על ידי זה כשיוצא מזה העולם זכות המצוה של ציצית ותפילין שקיים בחיים חיותו בשמחה עצומה שומרים אותו, ולכן מה אתה צריך כל כך לרוץ ולהתאבד וכו', הרי שם בקבר מר מאוד למי שלא הכין את עצמו טוב טוב במצוות ובמעשים טובים.
לדעתי תשאר בביתך ותמשיך ללמוד גמרא, ובפרט שאתם עומדים לסיים את הש"ס, אזי עדיף שתשאר, ולא לנסוע לחוץ לארץ וכו', ומה שאתה חייב חובות, ראה לבקש הרבה את הקדוש ברוך הוא, כי מה שתפלה פועלת שום דבר בעולם לא פועל, ותהיה עקשן גדול על דבר זה להתפלל בכל יום רק שתצא מהחובות הגדולים שלך, ותראה נסים שיעשה עמך הקדוש ברוך הוא, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ר"נ) הטבע מחייבת כך והתפלה משנית את הטבע.
יעזור הקדוש ברוך הוא שתזכה לצאת מכל הצרות והחובות שלך, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות תמיד.
|