עזבתי את הכולל להביא פרנסה משום שההוצאות גדלו ואני מרגיש שלא עשיתי מספיק מסירות נפש להישאר בכולל

שאלה:

מאת שלמה:

לכבוד כבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א.
בגלל שברוך השם המשפחה גדלה ואיתה גם הוצאות הפרנסה, לפני כשנה יצאתי לעסוק במלאכה לאחר שבמשך תקופה ארוכה הייתי אברך ולמדתי בכולל. כבר כמה חודשים אין לי מנוח מכיוון שאני מרגיש שוויתרתי לעצמי בזה העולם ולא עשיתי מספיק מסירות נפש על עבודת השם.
בכל יום אני חושב שאם זה היום האחרון שלי בזה בעולם איך אראה את פניי, ויש לי תחושת פספוס איך לא דחקתי את עצמי מספיק ומסרתי את נפשי על עבודת השם, ואין לי שלווה ומנוח לא ביום ולא בלילה.
אני משתדל לשמוח על כל הנקודות הטובות ועל כל החסדים שהשם עשה ועושה איתי, אך עדיין אני מאמין שכל המניעות זה רק מהשכל ושהייתי צריך להתעקש ולהישאר בכולל. אנא, ייעץ לי בבקשה: האם אני טועה והמחשבות האלו הם עצת היצר ואני צריך להמשיך במה שאני עושה עכשיו, או שמא אני באמת צריך להתחזק ולהשליך כל יהבי רק על השם ולעסוק רק בתפילה ולימוד התורה?

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר טהרה ג' ניסן ה'תשע"ד

שלום וברכה אל שלמה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך למסור את נפשך רק להיות בשמחה עצומה, ולשמוח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בך, כי כל בר ישראל מלא טוב, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; וכן אמרו (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלושה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצוות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצוות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו, הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם"; ולכן ראה לשמוח מאוד מאוד עם הטוב שיש בך.

ומה שאתה צריך עכשיו לצאת לעבוד וכו', מה בכך? הרי אתה כתבת בכתובה שאתה תפרנס את אשתך, וכן אמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק ב') יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון; אזי לא נורא שאתה צריך לצאת לעבוד ולעזור בצרכי הבית, וגם שם יכולים לקיים את התורה הקדושה בפועל ממש, וכן לקבוע עתים לתורה וכו', ולכן למה לך להתבלבל בבלבולי חינם? וידוע מה שאמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תק"א) שחפץ מאוד שיהיה לנו פרנסה, אף על פי שבטחון גם כן טוב מאוד, אף על פי כן טוב מאוד כשזוכין שיש לו מעמד פרנסה, כי במקום עבודת הבטחון במקום זה יעשה עבודה אחרת, כלומר כי אם לא יהיה לו מעמד פרנסה ויהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה, ויצטרך בכל פעם לחזק עצמו במדת הבטחון, במקום זה יעסוק בעבודה אחרת והתחזקות אחרת בשאר עניני עבודת השם; ולכן אל תבלבל את עצמך משום בלבול שבעולם, רק תהיה שש ושמח ותחזק ותייקר את אשתך, אשר כל הפרנסה באה ממנה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ט) שכל הכסף שבא לאדם זה בזכות אשתו, ותשתדל מאוד מאוד לשמח את אשתך, ועל ידי זה יהיה לך פרנסה בנקל.

העיקר רק להיות בשמחה תמיד, ולכן אני מאוד מבקש אותך שתעשה כל מה שביכולתך רק להיות בשמחה, כי הס"מ עובד על כל אדם כל כך חזק להפילו בעצבות ובמרירות ובדכאון וכו' רק על ידי הדמיונות שמכניס בו וכו' וכו', כל אחד כפי בחינתו ועניינו, ולכן אתה מוכרח לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, והרגע שתהיה בשמחה, זה ירחיב לך את הדעת לגמרי, וכמו שאמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י')

מה שבני אדם רחוקים מהקדוש ברוך הוא, זה מחמת חסרון ישוב הדעת, ולמה אין ישוב הדעת? כי חסר מהשמחה, ולכן תמסור את נפשך להיות בשמחה ואז תזכה לגדלות המוחין וכבר לא יחסר לך שום דבר.

אתה צריך לזכור טוב טוב מה שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה ל"א סימן ג') לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ומי שהוא עני היום עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה, שנאמר (תהלים ע"ה) "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים", ולכן תתחזק ביתר שאת וביתר עוז, אל תחשוב שתמיד תהיה עני וכו', הכל יכול להתהפך בין לילה ליום, העיקר תתפלל להקדוש ברוך הוא, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (נדה ע:) מה יעשה אדם ויתעשר, אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר (חגי ב' ח') "לי הכסף ולי הזהב" – מאי קא משמע לן? דהא בלא הא לא סגי.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שתהיה לך פרנסה בנקל, ותוכל לחטוף טוב אמיתי ונצחי.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים