מאת משה:
לכבוד הרב שליט"א, שלום וברכה!
ברצוני לשאול שתי שאלות שהן בעצם שאלה אחת:
א. התורה אומרת על יעקב אבינו שהיה "איש תם", ומפרש רש"י: "כל מי שאינו חריף לרמות קרוי תם". הגדרה זו מגדירה לכאורה "איש תם" כאדם בעל מוח נמוך וחלש, ונכון שמצד אחד בזכות זה שיעקב היה איש תם וישר הוא זכה להשראת השכינה בניגוד לעשיו אחיו שהיה איש ציד שיודע לרמות את הבריות, אבל מצד שני יש פה משהו מאוד מעליב כלפי יעקב. מה ההסבר לכך?
ב. רואים אנו לנגד עינינו שהאנשים שזוכים ללכת בדרכו של יעקב אבינו והם מתנהגים בתמימות וביושר, הם משלמים על כך מחיר כבד מאוד, ולפעמים אנו רואים איך שאנשים כמו עשיו מנצלים את התמימות שלהם ומפילים אותם בפח יוקשים. וגם במובן הכלכלי יש אנשים תמימים וישרים שבסופו של דבר בלית ברירה מגיעים לחובות שלא תמיד יכולים להחזיר ואז בעצם מה הועילה להם דרכם הישרה?

תשובה:

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

 רביז"ל הפליג מאד במעלת התמימות והפשיטות, ואיך שאי אפשר להיות איש כשר אלא על ידי מידת התמימות, וסיפר לנו סיפור נורא ונפלא מאד (עיין סיפורי מעשיות מעשה ט' מהחכם והתם) ששם מגלה לנו רביז"ל דרך איך לעבור את זה העולם עם מידת התמימות, ולכן כל מקום שמובא מצדיקים שהיו איש תם וירא אלקים, סובב על התמימות בעבודת השם יתברך, שזה דבר גדול מאד מאד, כי אי אפשר להיות יהודי מבלי מדת התמימות והפשיטות כלל, וככל שאדם מסלק את חכמתו המדומה וכו', ומכניס את עצמו במידת התמימות, כמו כן הוא זוכה להשיג את אמתת מציאותו יתברך, וזה מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ג') רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת; כי העיקר בעבודת השם יתברך הוא תמימות ופשיטות בלי שום חכמות והשכלות כלל, ולהרבות במעשים טובים בלי שום חכמות של הבל וכו' וכו', וככל שאדם מסלק את חכמתו המדומית, כן זוכה יותר להשיג רוחניות חיות אלקותו.

מה שאין כן כשאדם מתחיל להתחכם וחושב שהוא חכם בעיניו, על ידי זה הוא בא לטעויות גדולות, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ב) כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעויות ומכשולות רבות, ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום. ויש שקלקלו הרבה, כגון הרשעים הגדולים מאד המפורסמים, שהטעו את העולם, והכל היה על ידי חכמתם ושכלם. ועיקר היהדות היא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חוכמות, ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך, ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו. רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו, ואזי בודאי לא יכשל לעולם, ואמר (שיחות הר"ן סימן ט"ו) שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה. וזה בחינת (שמות ל"ו א') "כל אשר נתן הוי"ה חכמה בהמה", היינו שהיא חוכמה לעשות עצמו כבהמה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ה:) על פסוק (תהלים ל"ו ז): "אדם ובהמה תושיע הוי"ה" – אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה. וכמו שאמר אסף (תהלים ע"ג כ"ב) "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך"; אשרי מי שזוכה להגיע אל מידת התמימות.

 והראשון שנאמר בו שהיה איש תם זה היה יעקב אבינו, כמו שכתוב (בראשית כ"ה כ"ז) "ויעקב איש תם יושב אהלים", ואת הדרך של התמימות הוא החדיר בי"ב שבטי י"ה שמהם יצאו כלל ישראל, וכל התמימות שיש בנשמות ישראל ירשו את זה מיעקב אבינו, וזה נקרא תמימות כשמסלק את דעתו וחכמתו המדומה, ונכנס בתוך האמונה הקדושה שאין בלעדיו יתברך כלל, ודבר גדול דבר קטן נעשה רק בהשגחתו הפרטי פרטית וכו' וכו', אל ידיעה זו אי אפשר להגיע אלא על ידי מידת התמימות והפשיטות.

המאחל לך חג כשר ושמח