מאת גבי:
שלום רב.
יש לי בעיה, מאז שאני זוכר את עצמי אני בעצבות, ואני לא זוכר רגע אחד של שמחה אמיתית שהייתה לי, ובנוסף לכל זה אני כל הזמן לחוץ, למה זה?

תשובה:

שלום וברכה אל גבי נ"י 

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת כשאדם חוטא בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה זה מכניס בו דיכאון פנימי, והוא תמיד דואג, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות עצבות סימן א') מי שלא תיקן חטאת נעורים על ידי זה באים לו דאגות; כי באמת חכמינו הקדושים אמרו (ברכות ו.) תניא אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין. אמר אביי: אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא. אמר רב הונא: כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה.

ומה הם אלו הקליפות? אדם יכול להרגיש את זה עם המחשבות המבוהלות והמבולבלות שלו וכו', וכן עם המרירות והעצבות והדכאון שמסובבים אותו וכו', כי אדם שנמצא בדיכאון ועצבות עמוקה, וכן הוא מבוהל ומבולבל, כל זה בא מרוחות וקליפות שהתלבשו בו וכו', ואף שאנשים צוחקים מזה ואומרים שאין דבר כזה שדים ורוחות וכו', עם כל זאת שיבחנו בעצמם מדוע פתאום הם מבוהלים ומבולבלים וכו' ופתאום נכנסים בלחץ ובדיכאון פנימי, ממה זה נובע? ובכל מקום שחכמינו הקדושים מזכירים "רוח רעה"  – מפרש רש"י שרוצה להיות לבד בחושך וכו', או שנכנסות בו מחשבות של התאבדות וכו', או שמתחיל לרוץ ואינו יודע לאיפה הוא רץ וכו', וזו מציאות ועובדה קיימת, ומאיפה זה בא? מהחטאים שאדם חוטא, ומזה באים כל הספיקות והאי ודאות וכו', ומזה מרגישים מבוהלים ומבולבלים וכו' ומלאים ספיקות וכו', וזה מאד מאד מצער את האדם שנכנס בזה, וזו האמת הברורה למי שמודה בדברי חכמינו הקדושים.

ולכן גילה לנו רביז"ל שתיקון לפגם הברית הוא להיות בשמחה עצומה, ותיקן את התיקון הכללי לומר את העשרה מזמורי תהלים, שהם: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ, ובפירוש אמר שאמירת העשרה מזמורים האלו זה תיקון גמור לפגם הברית, וזה מכניס באדם שמחה עצומה, ולכן אשרי מי שעושה לעצמו חוק קבוע לומר בכל יום את העשרה מזמורי תהלים.

ואמר רביז"ל שזה באמת קל לומר עשרה מזמורי תהלים, אבל מחמת שאני גיליתי את זה, הס"מ יניח את עצמו לארכו ולרחבו לא ליתן לאדם לומר את זה עם כל מיני תואנות וכו', ולכן אשרי מי שזוכה לומר בכל יום את העשרה מזמורי תהלים הנקראים תיקון הכללי, והוא תיקון גמור לפגם הברית, ומכניס באדם שמחה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קס"ט) כשבר ישראל שש ושמח, אז הקדוש ברוך הוא בעצמו שומר אותו מכל מיני פגמי הברית, והשמחה היא שמירה לאדם שלא יכשל עוד בשום חטא ועוון. ולכן צריכים להכריח את עצמו להיות בשמחה, כי שמחה זה דבר רוחני עצם עצמיות אלקותו יתברך, כי אצלו יתברך שורה רק השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", ולכן כשבר ישראל שש ושמח – ידע שהוא נמצא אצלו יתברך, ולהיפך כשאדם שרוי בעצבות ובמרירות ובדכאון – ידע שהוא נמצא במדור הקליפות וכו' וכו', ולכן הבחירה בידי האדם להכריח את עצמו להיות בשמחה, לשמח ולבדח את עצמו, ותיכף ומיד כשבר ישראל בשמחה אזי יתפרדו כל פועלי אוון, ומתבטלים ממנו כל הקליפות והמשחיתים שהם השדים והרוחות שרוצים להתאחז בו, וקונה לעצמו את מידת הסבלנות, והוא אף פעם לא עצבני, והוא לא מוציא את העצבים שלו על הזולת.

 אשרי מי שמציית את רביז"ל שתמיד יהיה שש ושמח, שאז יזכה לתיקון הברית בשלימות.

המאחל לך חג כשר ושמח