אני רואה שכולם חיים בשלווה ורק אני סובל. למה זה ככה?

מאת גידי:
לכבוד הצדיק מיבנאל, השם יברך אותך וירפא אותך, אמן.
אני מסתכל על החברים שלי, ואני רואה שהם חיים בשלווה וכמעט ואין להם בעיות, לעומתי שאין לי עבודה מסודרת, אין לי זוגיות ויש לי המון חובות. למה דווקא אני סובל כל כך? 

תשובה:

שלום וברכה אל גידי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

כל הצרות שיש לבני אדם על פי רוב זה בא מקנאה שמקנאים בזולת, שהוא חושב שלזולת הולך יותר טוב ממנו וכו', והוא דוגמת הסוס שתמיד רואה את הדשא שבגינת חבירו יותר ירוק מהגינה שלו וכו', כי אתה צריך לדעת אשר על כל אחד ואחד עובר בזה העולם מה שעובר וכו', מטעמים הכמוסים אצלו יתברך וכו', כי את כל אחד ואחד מנסים בנסיון אחר לראות איך שהוא יתחזק ויחזיק מעמד דייקא מהנסיונות הקשים שעוברים עליו, ולכן אל תאמר שרק עליך עובר מה שעובר, כי אין אדם בזה העולם שלא יעבור עליו איזה משבר בחייו וכו'.

וזכור גם זכור מה שבפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ט) שכל בני העולם כולם מלאים יסורים, אין גם אחד שיהיה לו עולם הזה, ואפילו העשירים הגדולים ואפילו השרים, אין להם שום עולם הזה כלל, כי כל ימיהם כעס ומכאובות, וכולם מלאים טרדות ודאגות ועצבות ויגון ואנחה תמיד, וכל אחד יש לו יסורים מיוחדים, ואין גם אחד מכל העשירים והשרים, שיהיה לו הכל כסדר כרצונו תמיד, וכולם כאחד מלאים יסורים ודאגות תמיד, וזה ברור וידוע לכל מי שבקי קצת בהם ובדרכיהם. ואפילו מי שנדמה עליו, שיש לו העולם הזה בשלימות ויש לו כל התענוגים, עושר ונכסים וכבוד והון רב וארמונים גדולים וכלים נפלאים ותכשיטין וסגולת מלכים וכו' וכו', אם יסתכלו בו טוב טוב, יראו שגם הוא מלא כעס ומכאובות הרבה תמיד בכמה מיני אופנים וענינים, וכמו שאמר שלמה המלך (קהלת ב') "גם כל ימיו כעס ומכאובות", וכתיב (איוב י"ד) "אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז", וזה כולל כל בני אדם שבעולם מקטן ועד גדול, כי כולם נולדו לעמל ומלאים רוגז ויסורין, ואין שום עצה ותחבולה להנצל מעמל ויגון הזה, כי אם לברוח להשם יתברך ולעסוק בתורה. 

וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה י"ג סימן ז') "אדם לעמל יולד" – 'אשרי מי שעמלו בתורה', היינו מאחר שכל אדם נולד לעמל, ואי אפשר להימלט מזה בשום אופן, אפילו אם יהיה לו כל חללי דעלמא, בודאי יהיה לו עמל ויסורין ודאגות הרבה, על כן החכם עיניו בראשו שיהפוך העמל לעמל של תורה, אשר בשביל זה נולד שיעמול בתורה, ואז אשרי לו, כי ניצול מעמל העולם הזה וזוכה לחיי עולם הבא.

ולכן ראה להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ושום דבר בעולם שלא יוכל לשבור אותך, אדרבה, אתה צריך לעבוד על נקודת השמחה – לשמח את עצמך עם כל נקודה ונקודה שיש לך, כי כל בר ישראל יש בו נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך?, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ולכן חזק ואמץ מאד מאד להיות בשמחה, ודייקא מתוך הצרות והחלישות הדעת שעוברים עליך וכו' וכו', ראה להדביק את עצמך בו יתברך, וסוף כל סוף אחר הרע יבוא הטוב שתזכה להיות דבוק בחי החיים בו יתברך, ועל ידי זה יתפרדו כל פועלי אוון, ויאיר עליך האור הגנוז שזה אורו יתברך.

המאחל לך שבת שלום