מאת יהודה: לכבוד הרב.
מה ההבדל בין תנועת החסידות לתנועת המוסר? והאם אפשר ללכת בדרך החסידות והמוסר ביחד?
תשובה:
עזה"י יום ב' לסדר אמור כ"ח ניסן ה'תשע"ד
שלום וברכה אל יהודה נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
כתיב (תהילים ל"ד ט"ו) "סור מרע ועשה טוב"; דרך המוסר עבדה העיקר על "סור מרע" – שאדם צריך לנקות את עצמו קודם כל מהרע, על דרך מה שכתוב (ירמיה ד' ג') "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים", כי עד שלא מנקים את עצמם לגמרי מהמידות הרעות, על ידי זה הוא זורע אל הקוצים. מה שאין כן דרך החסידות עבדה העיקר על "עשה טוב" – להרבות במצוות ומעשים טובים, ורק להרבות בחסדים ודברים טובים, וכך ממילא יתבטל הרע, כמו שאמר רביז"ל "סור מרע" – איך זוכים לסור מהרע? על ידי "ועשה טוב" – להרבות בעשיית טוב ומצוות ומעשים טובים, ואז ממילא הרע מתבטל וכו'.
ורואים בחוש שדרך החסידות הצליחה, כי אם נעבוד על לנקות מאתנו את הרע לא יספיקו ימינו ושנותינו לנקות את עצמינו מהרע שנדבק בנו על ידי חטאינו המרובים וכו', ולכן העיקר רק לעשות טוב, להרבות בצדקה וגמילות חסדים, מצוות ומעשים טובים.
תהלה לאל היום אין כבר שום ויכוח בין דרך המוסר לבין דרך החסידות, ונתקיים סוף הפסוק "בקש שלום ורדפהו", וצריכים להשתדל בכל מיני אופנים בעולם שיהיה רק שלום ואהבה בין נשמות ישראל שזה העיקר, כי אם יש שלום יש הכל, ואם אין שלום אין כלום, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (עוקצין פרק ג') לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט) "הוי"ה עוז לעמו יתן הוי"ה יברך את עמו בשלום".
אם רוצים יכולים ללכת עם שתי הדרכים, העיקר להיות רק בשמחה עצומה עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, שזה יסוד היסודות של בר ישראל, לשמוח בכל יום עם "שלא עשני גוי", שזו השמחה הכי גדולה, ותהילה לאל יש לנו במה לשמוח.