רבינו אמר שעל ידי תפילה במסירות נפש מעלים את הניצוצות. מה הכוונה?

מאת מנחם:
לכבוד מוהרא"ש שליט"א.
רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן בסימן כ"ו: "שאלו אותו: הצדיק שממית את עצמו, ומוסר את נפשו בצלותיה ובעותיה, באיזה מן המקומות מן התפילה צריך לו למסור את נפשו ביותר? והשיב להם: היכא דעאל. היינו איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדושה, היינו איך שנכנסים בו מחשבות זרות, וצריך להעלותם כידוע, שם צריך לו למסור נפשו". עד כאן לשונו. מה הכוונה שמעלים את הניצוצות באופן 'הידוע'? האם הכוונה היא כמו שמוסבר על ידי הבעל שם טוב ועוד ספרים שאם מדובר במחשבה רעה של אהבות רעות, אזי מעלים אותה על ידי שיחשוב על אהבת השם יתברך?
ומה העניין שצריך להתגבר בתפילה במסירות נפש ובזה מעלה את הניצוצות – איך מעלים את הניצוצות על ידי התפילה? אשמח אם תוכלו להסביר לי את דברי רבינו הנ"ל, תודה רבה. 

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר אמור א' דראש חודש אייר ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מנחם נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אדם צריך להחדיר בעצמו תמיד את אמיתת מציאותו יתברך, עד שלא יהיה לפני מראה עיניו רק את הקדוש ברוך הוא שמלא כל הארץ כבודו, וירגישו תמיד, ויצייר בדעתו איך שהוא יתברך אין סוף ברוך הוא, והוא נמצא בתוך האור הזה, וזו השלימות שאדם צריך להגיע אליה – להכיר את הקדוש ברוך הוא מכל פרט מפרטי הבריאה, כי דומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, אך מחמת שאדם חטא, מזה נבראים קליפות ומשחיתים שהם המחשבות זרות וההרהורים רעים שמעלימים ומסתירים את אמיתת מציאותו יתברך, ולכן מזה באות כל המחשבות זרות שבאות לאדם באמצע התפילה, כי התפילה זה היחוד בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (דברים י' כ"א) "הוא תהלתך והוא אלקיך", ולכן דייקא בעת התפלה שאדם מתפלל להקדוש ברוך הוא ורוצה לדבק את עצמו בו יתברך, כי התפלה זו הדביקות באין סוף ברוך הוא, דייקא אז מתעוררים כל הקליפות שברא מחמת עוונותיו – עננין דמכסין על עינא, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב').

ולכן כשאדם מתפלל ומגיע לאיזה מקום בתפילה שאז מתגברות עליו כל המחשבות הזרות להעלים ולהסתיר ממנו את אמיתת מציאותו יתברך, צריך לידע שדייקא שם הוא צריך למסור את נפשו למצוא את הקדוש ברוך הוא בתוך תיבות התפלה, ובאמת זו נקראת 'תפילה בכוח' שאדם מקשר את מח מחשבתו אל דיבורו שזו השלימות, כי בדרך כלל כשאדם מתפלל, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל') אז באים כל המחשבות הזרות וההרהורים המגונים וכו', ומפריעים לו להתפלל, ולכן אדם צריך להכריח את עצמו עם כל הכוחות לקשר את המחשבה אל הדיבור וכו', ועל ידי זה יתפרדו כל פועלי און וכל המחשבות הזרות יסתלקו ממנו, ולכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ו) דייקא במקום שמתגברות עליו הקליפות והמחשבות זרות להפריע לו בתפילה, צריך לדעת ששמה הוא צריך למסור את נפשו ולעלות את ניצוצי הקדושה, היינו ניצוצי אורו יתברך שיוצאים מתיבות התפלה.

יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה להגיע אל זה בתמימות ובפשיטות גמורה, ולא נטעה את עצמנו בזה העולם, ותמיד נחפש אחריו יתברך, ואת הידיעה הזו רביז"ל רוצה להחדיר בנו, וכבר אמר רביז"ל שהוא רוצה לעשות מאנשיו צדיקים כאלו שעוד לא היו צדיקים כאלו בעולם.

אשרי מי שמטה אוזן אל עצות רביז"ל ומציית אותו בכל פרט ופרט, ואז בוודאי הוא יגיע אל תיקונו הנצחי.

המאחל לך חודש מבורך