מאז ששמעתי על העונשים שיש בעולם העליון נחלשתי מאוד והתרחקתי מה' יתברך

שאלה:

מאת ליאור:

לכבוד הרב. השם ישמרהו ויחיהו וישלח לו רפואה שלמה, יישר כוח על זיכוי הרבים.
יצא לי להיחשף בספרי המוסר ובמדרשים לביאור העונשים הנפשיים בעולם העליון, ומאז אני כבוי. לפני כן, כשהתחזקתי והתקרבתי אל השם, הייתי עושה זאת בשמחה ובאהבה, תמיד רציתי בקרבתו – בקרבת אבא שלי שאוהב אותי, וכשהייתי נופל חס וחלילה, הייתי מצטער לא מיראת העונש אלא מזה שהעבירה מרחיקה אותי מהקדוש ברוך הוא, אך עכשיו עבודת השם שלי לוקה בחסר, אני עושה דברים בפחד ובלחץ, ומרגיש שאני ממעט באיכות.
השיקולים שלי בקבלת החלטות נובעים מפחד ולחץ, ואני לא מצליח לשנות את זה. אני לא מצליח ללמוד תורה כפי שצריך. ואם ביאור יראת העונש מטרתה הייתה לזרז אותי לשמור את מצוות השם, זה עשה רק פעולה הפוכה, ואני מרגיש מבוהל ולחוץ.
איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא כל כך טוב, והוא אב הרחמן שאוהב אותי ורוצה להיטיב לי, ומצד שני יש עונשים כל כך קשים? כואב לי על המשפחה שלי ועל מכריי שמסביב – מה יהיה איתם? האם הם יצטרכו לסבול נוראות? אני לא עומד בזה… האם אני צריך לפחד ולעבוד את השם בפחד ובלחץ? הייתי אדם מלא שמחה ואופטימיות ועכשיו אני כבוי… אנא עזור לי!

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר בהר ה' אייר ה'תשע"ד

שלום וברכה אל ליאור נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

חכמינו הקדושים אמרו (שמות רבה פרשה מ"ט סימן א') על הפסוק (שיר השירים ח') "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" – מים רבים אלו העובדי כוכבים וכו', אם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקדוש ברוך הוא לישראל לא היו יכולים, הוי "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", שנאמר (מלאכי א') "ואוהב את יעקב ונהרות לא ישטפוה"; כי אין לתאר ואין לשער את גודל האהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את כל בר ישראל יהיה מי שיהיה, עד כדי כך שאמרו (תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח) לפי שרחמיו של הקדוש ברוך הוא מרובין על ישראל לעולם, בין על הרשעים שבהן, בין על הצדיקים שבהן.

וזה השבח של הקדוש ברוך הוא כשזוכים לשבח לפניו את נשמות ישראל, כי הוא אוהב אותם מאד, כי הם בניו כמו שכתוב (שמות ד' כ"ב) "בני בכורי ישראל", ואמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה ב' סימן ה') משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, ועבר אחד עליו, אמר לו: מה אתה עושה? אמר לו: אני עושה עטרה למלך. אמר לו: כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות – קבע, זמרגדין – קבע, מרגליות – קבע, למה? שעתיד לינתן בראשו של מלך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל – שבח, לגדלן ולפארן – פאר, למה? שאני עתיד להתפאר בהם, שנאמר (ישעיה מ"ט) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

וכן אמרו חכמינו הקדושים (חולין צ"א:) חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם; וכן אמרו (שמות רבה פרשה כ"ט סימן ד') אמר רבי שמעון בן יוחאי: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אלוה אני על כל באי עולם אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם, איני נקרא אלהי עובדי כוכבים ומזלות אלא אלהי ישראל; הרי שלך לפניך, איך שהקדוש ברוך הוא אוהב את כל בר ישראל, ואמרו בזוהר (שמות ה:) אמר רבי יהודה: אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קודשא בריך הוא לישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה [אם בני אדם היו יודעים איך שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל, היו צועקים כמו אריות והיו רצים אחריו], ולכן אל תכנס בלחץ שהסתכלת בספרי מוסר ואתה רואה שהנה סוף העולם ומי יודע מה יעשו לך למעלה.

ידוע שפעם אחת בא אחד מאנשי שלומינו אל מוהרנ"ת ז"ל ואמר שהוא לומד בספר "ראשית חכמה" וזה שובר אותו לגמרי, כי הוא רואה גודל העונשים שיש לכל חטא ועוון, הרי זה סוף העולם וכו', ומה יעשה כי הוא מלא חטאים ועוונות וכו? ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל בזו הלשון: אם אתה מרגיש שהספר "ראשית חכמה" שובר אותך אל תלמד בו. וכתב מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד' אות כ"ז) צריכין להיזהר מאד שיקבל היראה לחיים ולא למוות, היינו כי לפעמים על ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים, או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב, הוא נופל בדעתו יותר ויותר מחמת ששומע גודל עונש החטא, ועד כמה וכמה מגיע הפגם של נדנוד עבירה ואפילו של תאוות שאינם איסור גמור וכו', והוא יודע בנפשו שפגם הרבה מאד, מכל שכן מי יודע בנפשו שפגם וחטא בעבירות חמורות ממש רחמנא ליצלן, ובפרט שיש אנשים שחטאו הרבה מאד רחמנא ליצלן, ואזי יכול להיות שכל מה שרואים או שומעים מוסר יותר יפלו בדעתם יותר וכו', וזהו נקרא יראה רעה שצריכין לברוח ממנה מאד, כי צריכין לקבל יראת השם רק לחיים ולא למוות חס ושלום, דהיינו לקרב את עצמו להשם יתברך על ידי היראה והמוסר, ולא להתרחק חס ושלום ממנו יתברך, ועתה האיר השם עיני ומצאתי מפורש בפסוק ענין זה במשלי י"ט וזה לשון הפסוק, "חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת", והמקרא תמוה לכאורה, ועל כן באמת רש"י ז"ל נדחק בפירושו וכתב מקרא קצר הוא וכו', עיין שם. 

אבל עתה, על פי מה שדיברנו מבואר היטב פירוש המקרא כפשוטו, שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל את עצמו מלשמוע מוסר ותוכחה המזיקים לו, הגורמים לו לשגות מאמרי דעת, דהיינו שעל ידי המוסר והתוכחה יפול בדעתו יותר, עד שחס ושלום ישגה מאמרי דעת על ידי זה, צריך לחדול ולמנוע עצמו מזה, כי צריכין לקבל תורה ומוסר רק לחיים ולא למוות, אחר כך מצאתי בספר מצודות דוד שמפרש המקרא מעין זה, עיין שם.

וכבר אמרתי בזה דברי צחות לכמה בני הנעורים הרוצים להתקרב להשם יתברך ועל פי רוב נופלים בדעתם על ידי ענין הזה מחמת ששומעים או רואים בספרים קדושים כמה הם מחמירים מאד על פגם כל שהוא, ואמרתי להם תדעו שכל מה שכתוב בספר "ראשית חכמה" הקדוש ובשאר ספרי מוסר עניני קדושה וטהרה גדולה, אין הכוונה שאתם לא תהיו אנשים כשרים, רק הכוונה כדי שתהיו אנשים כשרים, היינו שכוונתם לקרב ולא לרחק שמזהירים את ישראל שיתרחקו אפילו מפגם כל שהוא, כי בוודאי כך ראוי שיתנהג איש הישראלי לפי עוצם קדושתו משורשו, אבל אף על פי כן אין כוונתם חס ושלום שמי שלא עמד בזה, ופגם מה שפגם חס ושלום, שיתרחק ויפול בדעתו עוד יותר חס ושלום, כי כבר הזהירנו שלמה המלך עליו השלום (קהלת ז') "אל תרשע הרבה". וכן אמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ"א.) מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף? וכבר מבואר בדברי רביז"ל כמה תורות וכמה שיחות יקרות גדולות ונוראות על זה, איך שצריך האדם להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בכל עת תמיד יהיה איך שיהיה. והכלל, שבכל דברי תורה, בכל דיבור ודיבור ובכל ענין וענין יש בו בחינת (הושע י"ד י') "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", ודרשו חכמינו הקדושים (יומא ע"ב)

זכה – נעשה לו סם חיים, לא זכה – נעשה לו סם המוות, ועל כן צריכין להיזהר מאד שלא לקבל היראה והמוסר לרעה חס ושלום, רק לטובה – שמעוצם היראה יחזק את עצמו לקיים דברי חכמינו הקדושים שהזהירונו להאמין בחסדו וטובו יתברך שאינו נפסק לעולם ולחזק את עצמו בכל עת מחדש בכל מה שיוכל, כמבואר בדברינו כמה שיחות קדושות ונוראות בענין זה, פוק עיין ותשכח, אשריך אם תאחז בהם; עיין שם דברים נפלאים ונוראים מאד.

הרי שלך לפניך, שאסור להיכנס בלחץ ולהישבר משום דבר בעולם, וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ב) אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, וצעק בקול עמוק (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל! אסור להתייאש בשום פנים ואופן! יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה, ובפרט על ידי הדרך הנפלאה שגילה לנו רביז"ל – שאדם ירגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולפרש שיחתו תמיד לפניו יתברך ולספר לו יתברך כל מה שעובר עליו וכו', וכן יתוודה על כל חטאיו ועוונותיו, אזי אינו זז משם עד שהקדוש ברוך הוא מוחל לו, כמאמרם ז"ל (תורת כהנים בחוקותי) אמר הקדוש ברוך הוא: שמיד שהם מתוודים על עונותיהם מיד אני חוזר ומרחם עליהם, שנאמר (ויקרא כ"ו) "והתוודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו"; ומובא בזוהר (פנחס רל"א.) מאן דמפרש חוביה – בי דינא בדילין מיניה, בגין דבר נש קריב לגרמיה, ולא אתדן על פומיה, ותו לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא, מומא דבר נש יקדים ויימא, ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר, כדין קודשא בריך הוא מחיל ליה, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ח י"ג) "ומודה ועוזב ירוחם". [מי שמתוודה על החטאים שלו, על ידי זה עוזבים אותו הבית דין של מעלה ואינם דנים אותו כלל, כי אדם קרוב אצל עצמו ואינו נידון על פיו, והקדוש ברוך הוא לא נותן למקטרג לקטרג עליו וללמד עליו חוב. ואם אדם חטא יקדים ויאמר את זה להקדוש ברוך הוא, ולא יתן שהמקטרג יגיד את זה להקדוש ברוך הוא, ואז הקדוש ברוך הוא מוחל לו, כמו שכתוב "מודה ועוזב ירוחם"].

ולכן מי שהולך בדרכו של רביז"ל ותמיד מדבר אל הקדוש ברוך הוא, ומפרש את חטאיו לפניו יתברך ומתוודה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל כן אשרי אדם שמרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא ולספר לו כל מה שעובר עליו וכו', ואיך שיצרו מתגבר עליו, והוא טוען לפניו יתברך כל מיני טענות ואמתלאות וכו' שהוא רוצה לעשות את רצונו יתברך, אבל יצרו מתגבר עליו, וכבר הכשיל אותו במה שהכשיל אותו וכו' וכו', אין לתאר ואין לשער מה שנעשה מכל הדיבורים האלו, שכל חטאיו מתהפכים לזכויות, כמו שפירש רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ב) את הפסוק (ירמיה נ') "ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו", כי לעתיד יהיה כולו תשובה, ועל ידי התשובה זדונות נעשין זכויות (יומא פ"ו:), ויהיה נעשה מעבירות ישראל תורה, ועל כן יבקשו אז העוונות, כי יבקשו ויחפשו אז אחר עוונות ישראל, איך לוקחין עוד איזה עוון כדי לעשות ממנו תורה? וזה "ואיננו" – כי יהיו כל העוונות נכללין באין, היינו באין סוף ברוך הוא, ששם העוונות נתהפכין לזכויות על ידי התשובה, שזהו בחינות 'ירידה תכלית העליה', וזה (הושע י"ד) "שובה ישראל עד הוי"ה אלקיך כי כשלת בעונך", היינו על ידי התשובה יהיה נעשה מהעבירות בחינת (ישעיה נ') "והמכשלה הזאת תחת ידיך", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (שבת ק"כ) אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם, עיין שם.

וכן מובא בזוהר (בא מ"א.) מאן דאשתעי ומפרט חטאוי על כל מה דעבד, ואי תימא למאי אצטריך, אלא מקטרגא קאים תדיר קמי קודשא בריך הוא, בגין לאשתעי ולמתבע חובי בני נשא ולמתבע עליהון דינא. וכיון דאקדים בר נש ומפריט חטאוי כל חד וחד, לא אשאיר פטרא דפומא לההוא מקטרגא, ולא יכיל למתבע עליה דינא. דהא תדיר תבע דינא בקדמיתא ולבתר משתעי ומקטרג פלוני עבד כך, ועל דא אצטריך ליה לבר נש לאקדמא ולפרט חטאוי, כיון דמקטרגא חמי דא, לית ליה פטרא דפומא עליה, וכדין אתפרש מניה מכל וכל [כל מי שמדבר ומפרש חטאיו את כל מה שעשה לפני הקדוש ברוך הוא, ואם תאמר למה הוא צריך לפרש את החטאים? אלא המקטרג עומד לקטרג תמיד לפני הקדוש ברוך הוא, ותובע דין על החובות והעבירות שאדם עשה, וכיון שאדם מקדים ומפרש לפני הקדוש ברוך הוא את כל חטאיו, לא נשאר למקטרג הזה מה לקטרג, ולא יכול לתבוע אותו, אף שהוא תמיד בא ומכשיל את האדם ואחר כך הוא הולך ומקטרג לפני הקדוש ברוך הוא שפלוני עשה כך וכך וכו', ועל זה צריך כל אדם להקדים ולפרש את כל מה שעשה וחטא לפני הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה אין עליו שום דין למעלה, והמקטרג מוכרח לעזוב אותו].

לדעתי, אחר דיבורים כאלו אתה לא צריך להיות מבוהל ומבולבל ומפוחד וכו', אדרבה! אתה צריך להיות בשמחה עצומה שזכית להבראות מזרע ישראל ועם 'שלא עשני גוי כגויי הארצות' שזו השמחה הכי גדולה שיש לך את הקדוש ברוך הוא שאתה יכול תמיד לדבר איתו, ולפרש את כל אשר עם לבבך אליו יתברך, ואפילו שעשית כבר מה שעשית תמיד יכולים לחזור בתשובה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (פסחים קי"ט.) ידו של הקדוש ברוך הוא שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת הדין; ואמרו (ברכות ל"ד.) במקום שבעלי תשובה עומדים, שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא דרב כהנא) גדול כוחה של תשובה, שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה, מיד היא עולה לא עד עשרה ימים ולא עד עשרים ולא עד מאה, אלא עד מהלך חמש מאות שנים, ולא עד רקיע ראשון ושני, אלא שהיא עומדת לפני כיסא הכבוד, והס"מ מאד מאד מפחד מבן אדם שחוזר בתשובה, כי כיון שאדם בא אל הקדוש ברוך הוא, אפילו שהוא עשה עד עכשיו מה שעשה, ומתוודה ומתחרט על כל מה שעשה, הקדוש ברוך הוא כבר מקבלו.

ואמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה כ' סימן י"ג) בלעם היה רשע ערום וידע שאין עומד בפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו. ובשביל זה הוא מסית את כל אדם "מה לך לחזור בתשובה? ומה לך להתוודות?", כי הוא יודע שמי שחזר בתשובה ומתוודה להקדוש ברוך הוא, אין רשות למלאך המוות ליגע בו, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא נח) אין מכה בעולם שאין לה רפואה, רפואתו של יצר הרע תשובה, ולכן ראה לחזק את עצמך ביתר שאת וביתר עוז ולרקוד מרוב שמחה שזכינו להבראות מזרע ישראל ואנחנו בניו, כמו שכתוב (דברים י"ד א') "בנים אתם להוי"ה אלקיכם", אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים