אנו סובלים מכל השכנים בבניין, ואנחנו מרגישים שהגיעו מים עד נפש

שאלה:

מאת שמעון וחיה:

לכבוד הצדיק מיבנאל.
אנחנו מרגישים שהגיעו מים עד נפש – יש בבניין שלנו שכנים רשעים שמציקים לנו, וכל אחד מהם מתנכל אלינו בדרכו, השכנים מימין ומשמאל וגם השכנים מלמעלה ומלמטה. עברנו כבר חמש דירות מאז שהתחתנו ואנחנו סובלים בכל מקום שאנחנו גרים. עד מתי נסבול ככה? עד מתי?

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר בהר ז' אייר ה'תשע"ד

שלום רב אל שמעון וחיה שיחיו 

לנכון קבלתי את מכתבכם.

את ובעלך צריכים לדעת שבזה העולם צריכים להיות תמיד שמחים, וצריכים להרגיל עצמם תמיד להודות ולהלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא על כל החסדים והרחמים גמורים שעושה איתנו, וזה כבר מרחיב את הדעת והשכל של האדם, ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ב') שתודה והודאה זה שעשוע עולם הבא, כי בזה שאדם נותן תודה להקדוש ברוך הוא בזה הוא ממשיך על עצמו הארת עולם הבא בעולם הזה, ואז האדם הוא שמח באיזה מקום שהוא גר, והוא מוצא את עצמו שם, כי השמחה שאדם שמח עם עצמו זה מראה שהוא שלם בדעתו, אבל אם אדם לא שלם עם עצמו ועם דעתו, אז בכל מקום שילך יסבול רק סבל וכו'.

רביז"ל גילה לנו נוראות נפלאות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד) ששאלו הסבי דבי אתונא איפה האמצע של העולם? והראה רבי יהושע בן חנניה עם אצבעו: פה! שאלו אותו: מי אומר שכך הוא? אמר להם רבי יהושע בן חנניה: תביאו חבלים ותמדדו ותראו שאני צודק; ומגלה רביז"ל שיש בזה סוד נפלא מאד – כשמתחילים הבלבולים עם האדם איפה המקום שלו להיות ולגור, אזי העצה להגיד לו "פה! איפה שאתה נמצא שם אמצע העולם", ועם כל זאת, כשהקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו מבלבלים אותו ושואלים "מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר?", ואחר כך כשילך למקום אחר וכו', גם שמה יגידו לו "מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר?", כי כשאדם חוטא בר מינן, אזי הוא בורא קליפות ומשחיתים, והם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו וכו' בקושיות וספיקות, והוא לא מוצא את המקום שלו, אבל אם אדם מאמין בו יתברך, ומכניס בדעתו את אמיתת מציאותו יתברך, על ידי זה איפה שרק תשים אותו הוא יהיה רק שמח, כי אין עוד שמחה כשמחת האמונה בהשם יתברך.

ולכן קודם אתם צריכים להיות שלמים עם עצמכם ולשמוח עם כל הטוב והחסד שעשה איתכם הקדוש ברוך הוא עד עכשיו, ואז תסתדרו עם כולם, כי באמת כשאדם אוהב את עצמו זה גורם שיאהב את הזולת, ולהיפך כשאדם שונא את עצמו אזי שונא את הזולת, ומזה בא שבני אדם לא מוצאים את מקומם וכו', כי הם ממורמרים ושונאים את עצמם וכו', ולכן מוציאים את הכעס על הזולת וכו', ומאיפה בא שאדם לא שמח מעצמו ולא שמח עם מה שנותנים לו וכו'? זה מחמת מידת הגאוה והישות שנכנסו בו, כי על ידי גיאות וישות אדם לא יכול להסתדר עם הזולת, ותמיד מחשיב את עצמו יותר מהזולת וכו', ולכן איך אני יכול לגור איתך יחד? ואיך אני יכול להסתדר איתך יחד? הרי הוא חושב בדעתו שהוא יותר גדול מהזולת וכו', ולכן עליו לעבוד על הנקודה הזו – לא לרצות שום דבר רק לעשות את רצונו יתברך, ואזי הכל יתבטל לפניו, כמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ב') עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך; הרגע שאדם מבטל את עצמו ואת כל כולו אליו יתברך, אזי ממילא כולם מתבטלים לפניו ואין לו כבר בעיות עם אף אחד.

וראיתי בספר ישן נושן (שנדפס לפני למעלה ממאה ועשרים שנה) בשם "חיי היהודי", ואמרתי להעתיק לך כמה שורות שזה אמת לאמיתה, וזה לשונו שם: "החברה האנושית היא קיבוץ מאנשים שווים זה לזה, ורק אז תוכל החברה להתקיים, ולא שיתרומם אחד על חבירו ויתנשא ליטול את השררה לעצמו, לפסוע על ראשי בני החבורה ולהדוך תחת רגליו, כל אשר יבוא מזה להריסות, וביטול החברה תוצאות, הוי שוי לבני אנשא כי הגאוה והיהירות לנהוג סלסול בעצמך ולראות את עצמך כענק ואת חבירך כחגב פורצים גדר החברה, שיהיו חבריך בדלים ממך בראותם אותך מקל בכבודם". עוד שם: "וטוב לאדם שידע כי גם רעהו נברא בצלם כמוהו, ולא רק הוא מבחירי היצורים הנהו, ומבני ביתו של מקום, וגם לרעהו יש כבוד עצמי שלא יתן לאחרים לגעת בו, אל תהי בז לכל אדם", עיין שם ואלו דברים נפלאים שראוי לכל בן אדם לידע, וכך יוכל להסתדר עם כולם.

ולכן אם את כותבת שעברתם כבר חמש דירות מפני שלא הסתדרתם עם השכנים וכו', וגם עכשיו יש לך צרות משכנים ממזרח וממערב מצפון ומדרום מלמטה ומלמעלה וכו' וכו', הרי זה אומר דרשוני שהבעיה בוודאי אצלכם ולא אצל הזולת וכו' וכו', וידוע הסיפור עם הצבי הזה שיש לו קרניים מפוצלות ורץ לו ביער והסתבך עם קרניו בין ענפי האילן, ולא היה יכול יותר לזוז, והתחיל לבעוט באילן, ועבר השועל הפיקח ושאל את הצבי "מה אתה עושה?" ענה לו הצבי "אתה לא רואה שהקרניים שלי הסתבכו באילן, ואני לא יכול יותר לרוץ?!", שוב שואל אותו השועל הפיקח, "אזי מה אתה בועט באילן?" ענה ואמר לו הצבי "אני אעקור עם רגליי את כל האילנות של היער וכך אוכל לרוץ לאן שאני רוצה!". ענה לו השועל הפיקח "הוי טיפש כמוך, אם תחיה כל ימי חייך לא תוכל לעקור אפילו אילן אחד"… ושאל אותו הצבי "אם כן מה אעשה כדי שלא אסתבך יותר?", ענה ואמר לו השועל הפיקח "עצתי שתחתוך את הקרניים שלך ואז לא תסתבך עם שום אילן, ותוכל לרוץ לאן שאתה רוצה, ותהיה חופשי כמוני". ולדעתי גם את ובעלך צריכים לעשות דבר כזה להוריד את הגיאות והישות, ואזי איפה שרק תגורו תהיו הכי מאושרים, כי הרגע שלא עושים חשבון לשכנים ואין לאדם רק את הקדוש ברוך הוא ואת התורה וכו', והוא לא מעוניין באף אחד, אז אף אחד לא יפריע לו, וזה ברור.

הקדוש ברוך הוא יעזור שתבשרו לי תמיד בשורות משמחות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים