אני לא מצליח לקלוט ולזכור את מה שאני לומד. מה העצה?

שאלה:

מאת שימי:

אני קורא את התשובות שלכם באתר ברסלב סיטי, וזה מלהב את ליבי לעבודת השם יתברך. אני רואה שאתם מרבים לדבר ממעלת לימוד התורה הקדושה, ויש לי חשק גדול ללמוד תורה, אבל לצערי הרב אני לא מצליח לקלוט ולזכור את מה שאני לומד.
אני יודע שזה קשור לקדושה, דבר שאני חלש בו ואני צריך להתחזק בו. מה העצה? 

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר בהר ז' אייר ה'תשע"ד

שלום וברכה אל שימי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שכאשר אדם פוגם בברית רחמנא לישזבן נעקרים ממנו מוחו ושכלו לגמרי, והוא נעשה מבוהל ומבולבל וכו' וכו', ואף שמבחוץ לא מכירים את זה עליו וכו', עם כל זאת כל מי שפגם בבריתו מאבד את זכרונו ושכלו לגמרי, כי על ידי הוצאת זרע לבטלה על ידי זה מאבד את הדעת והשכל, כי הזרע בא מהמוח וכו', ועל ידי שמוציא זרע לבטלה על ידי זה נתבלבלת אצלו האמונה לגמרי וכו'.

עם כל זאת, עליך לדעת שעל כל דבר יש תקנה, ואסור להתייאש כלל, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ב) אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, והעיקר לקבל על עצמו מהיום והלאה לשמור מהחטא המגונה הזה, ותרגיל את עצמך להתוודות אליו יתברך שבפירוש אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') שעוונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב) "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם", וזה מה שהורג את האדם, כמו שכתוב (תהלים ל"ד) "תמותת רשע רעה", ועל ידי וידוי דברים יוצאים מעצמותיו החטאים שחקוקים עליהם; ואמר רביז"ל (ספר המדות אות תשובה סימן צ"ז) הקדוש ברוך הוא נתפייס על ידי וידוי, ודומה כאילו בנה מזבח והקריב קרבן; ולכן זה דבר גדול מאד להתוודות, שעל ידי זה נבנית ונשלמת דעתו, ולאט לאט חוזרים אליו הדעת והשכל, ולכן אשרי מי שרגיל להתוודות בכל יום אליו יתברך, ולספר לו יתברך מה שעבר עליו, ויהיה עקשן גדול מאד על זה, ועל ידי זה יתבטלו ממנו הדאגות שמסבבות אותו, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות עצבות סימן כ"ח) מי שאין מתוודה על עוונותיו אנחה ודאגות באים עליו; ולכן תהיה חזק מאד בדבר זה לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלך, ורק להתוודות בכל פעם, ועל ידי זה לאט לאט יצאו העוונות מעצמותיך, ותזכה להיות מיושב היטב בדעתך.

עכשיו בענין לימוד תורה הקדושה – ידוע סדר דרך הלימוד שנתן לנו רביז"ל המבואר באריכות שאמר (שיחות הר"ן סימן ע"ו) בענין הלימוד תורה שצריכים ללמוד הרבה מאד בכל יום, טוב ללמוד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלימודו. רק ללמוד בפשיטות בזריזות ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמוד יותר להלן, ועל פי הרוב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר.

ואמר: שאין צריכין בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל, רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות, וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט) 'לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר', שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמוד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם, ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם, עיין שם.

והנה מי שקשה הבנה וכו', אמר רביז"ל (ספר המדות אות לימוד סימן ל"ח) ילמד אדם אפילו בלא הבנה; כי בזה שמרגיל את עצמו לומר הרבה משניות כסדרן, וכן לגרוס הרבה גמרא כסדרן אפילו שלא מבין, ויאמר הרבה משניות וגמרא, ואם יזכה גם זוהר ותיקונים אין למעלה מזה, והאריז"ל נתן תיקון לבעל תשובה לומר בכל יום חמישה דפים זוהר וחמישה דפים תיקונים, וכך על ידי ריבוי האמירה תזכה להגיע לזיכוך המוחין ולאט לאט תתחיל להבין, וזה בדוק ומנוסה וכו.

ובענין השכחה שאתה שוכח וכו', בפירוש אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) שלעתיד מזכירין את האדם כל מה שלמד אף אם שכח, וכן אמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ב') אמר רבי לוי: משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו. מי שטיפש מהו אומר? מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו?, מי שפיקח מהו אומר? ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל כך? מי שהוא טיפש, מהו אומר? מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה?, מי שהוא פיקח מהו אומר? ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן?; כי באמת מי שלומד תורה אפילו שלא מבין, על ידי ריבוי הגירסא לבסוף הוא יבין וכו', ואפילו אם לא, על ידי שמדביק את עצמו באותיות התורה הקדושה, בו ברגע נכלל בו יתברך, כי כך מובא בזוהר (אחרי מות ע"ג.) קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא.

וכן מובא (לקוטי אמרים תניא פרק כ"ג) באותה שעה שאדם עוסק בדברי תורה, הרי גם הנפש ולבושיה (מחשבה דיבור ומעשה שלו) הם מיוחדים ממש באין סוף ברוך הוא, ולכן אשרי האדם שמתוך החושך והלכלוך והזוהמה והזבל שלו, הוא מכניס את מוח מחשבתו ואת דיבורו בתוך התורה הקדושה, ואפילו שמקודם לא למד, ואחר כך הוא ישכח מה שלמד, אבל בו ברגע שהוא לומד, אז הוא מדביק את עצמו באין סוף ברוך הוא בתוך התורה, ועל ידי זה מאיר בו אור האין סוף ברוך הוא. ואם יהיה רגיל בזה, לבסוף הוא ינתק את עצמו מן הרע, ולכן אל תבלבל את עצמך – תהיה רגיל באמירת תנ"ך, ששה סדרי משנה, ובפרט לגרוס הרבה גמרא, שזה מכלה את כל הקוצים הסובבים את השושנה העליונה שהיא השכינה – נשמתו של האדם, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ו:) גמרא גמור זמורתא תהא; ופירשו צדיקים "גמרא גמור" – אם אתה תלמד גמרא, אזי "זמורתא תהא" – מלשון לזמר את כל העריצים ולהכרית את כל הקוצים הסובבים את השושנה העליונה שזה נשמת האדם; אם אדם לומד הרבה גמרא, על ידי זה הוא מכרית ממנו את הקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו, וכן מובא (תוספתא פרה פרק ט"ז) רבי עקיבא אומר זמר בה תדירא זמר; אפילו שלומד את הגמרא בחינת זמר וכו', זה מזמר ומכרית ממנו את כל הקליפות המסבבות אותו עד שזוכה לטהרת המוח.

העיקר אל תתייאש ותהיה עקשן גדול על דבר זה, ואז תראה איך שעם לב אמת ולב נכון פתאום יודלק אצלך חשק התורה ויאיר עליך מוחך ודעתך בהארת האין סוף ברוך הוא, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של אדם שמרבה בלימוד תורה הקדושה, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן י"ט) אפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעבירות חס ושלום רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן, אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העבירות שרגילין בהם חס ושלום. ואם יעשו להם חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד.

אשרי מי שמקיים את דברי רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה, ואז יאיר עליו מלך הכבוד בעצמו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים