שאלה:

מאת ג'ני:

שלום לכבוד האדמו"ר.
ברוך השם זכיתי לחזור בתשובה, ומאז אני מבקשת מהשם שיעזור לי לשבור את המידות הרעות שיש בי. לאט לאט אני זוכה לגלות בי כל מיני מידות רעות שלא ידעתי שקיימות אצלי כמו קנאה וגאווה גדולה שיש בי וכו'. העניין הוא שאני מרגישה שיש לי מלחמה במחשבה – כמעיין קול פנימי שכל הזמן דן אותי לכף חובה, לדוגמה: עשיתי איזה מעשה טוב, והקול הזה אומר: "נו בטח, את רוצה שיגידו שאת בחורה טובה… זה לא שיש לך באמת לב טוב…", ועוד דוגמאות.
המחשבות האלו מרחיקות ממני את המחשבות הטובות על עצמי, ומורידות משמחת המצוות שלי. אמנם לפחות אני שמחה שאני רואה את גודל התיקון הנצרך בעניין עבודת המידות, אך המצב מביא אותי לתסכול עצמי.
אני מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי היטב – בשורה התחתונה כל המלחמה הזו מתבצעת במחשבה. מה אוכל לעשות בכדי לנצח? ומה העצה האמיתית לתיקון המידות? תודה רבה.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר בחוקותי ט"ז אייר ה'תשע"ד

שלום רב אל ג'ני תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ה) שצריך להוציא את עצמו מכל הדמיונות שרק נדבק באדם, כי הדמיון הורסת את האדם לגמרי, ולכן צריכים הרבה לבקש את הקדוש ברוך הוא שלא יהיה לו שום דמיונות בשום דבר, כי הדמיונות הורסים את האדם לגמרי, כי אם נכנסים בזה אין לדבר סוף, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי שבת פרק י"ד הלכה ג') על הפסוק (דברים ז') "והסיר הוי"ה ממך כל חולי" זו רעיון, דאמר רבי אליעזר (שם כ"ח) "ונתן עול ברזל על צוארך" זה רעיון, היינו מה זה העול הכי קשה של האדם? זה הרעיונות והדמיונות שמסבבים אותו, כי מרוב עוונותיו ובפרט של פגם הברית, הוא נמצא בלחץ תדירי ומדמיין לעצמו כל מיני מחשבות של הבל וכו', ושל פחדים וכו', מה יעשה לו זה? ומה יעשה לו ההוא? ובאמת אדם רודף את עצמו יותר מה שאחרים רודפים אותו, כי מי שתמיד רק חושב ממנו יתברך, ומשתדל להכניס את הקדוש ברוך הוא בתוך מח מחשבתו, אזי מתפטר מכל אלו הרעיונות והדמיונות, ונעשה בן חורין אמיתי, ואין עליו שום עול.

את חזרת בתשובה את צריכה להיות שמחה ועליזה מאד מאד, כי אין דבר יותר גדול מלחזור בתשובה, עד שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ל"ד.) במקום שבעלי תשובה עומדים, שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא דרב כהנא) גדול כוחה של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה, מיד היא עולה לא עד עשרה ימים ולא עד עשרים ולא עד מאה, אלא עד מהלך חמש מאות שנים, ולא עד רקיע ראשון ושני, אלא שהיא עומדת לפני כיסא הכבוד, והס"מ מאד מאד מפחד מבן אדם שחוזר בתשובה, כי כיון שאדם בא אל הקדוש ברוך הוא אפילו שהוא עשה עד עכשיו מה שהוא עשה, ומתוודה ומתחרט על כל מה שעשה, הקדוש ברוך הוא כבר מקבלו, ולכן אל תבלבלי את עצמך מהעבר כלל, וכן לא להתבלבל מהעתיד כלל, רק תשמחי עם ההווה, זאת אומרת מה שאת צריכה להתחזק יום יום ולא להתבלבל משום דבר, ועליך לדעת שכל הבלבולים והדמיונות שבאים לאדם זה רק מחמת חסרון השמחה.

ולכן חזקי ואמצי מאד להיות בשמחה כמו שהזהירנו רביז"ל על זה ביותר, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האשה כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר לפי שאין השמחה ממתנת לאדם.

ולכן יעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד יהיה השמחה מצויה אצלך, כי אין טוב מזה, ועל ידי שמחה מתרחב הלב ויכולים אחר כך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לפניו יתברך את כל אשר עם לבבה בתמימות ובפשיטות גמור, כי מה שאין האשה מתחזקת לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא מפני שנופלת על לבה עצבות ומרירות ודכאון, אבל תיכף ומיד שמכריחה את עצמה להיות בשמחה, אזי נפתח לבה לדבר אל הקדוש ברוך הוא.

המאחל לך שבת שלום