כיצד מסתדרים דברי רבינו שאמר שצריכים לשכוח את העבר עם הפסוק "וחטאתי נגדי תמיד"?

שאלה:

מאת אשר:

לכבוד הרב שיק, שלום רב ורפואה שלימה.
לאחרונה התחלתי ללמוד בספרי ברסלב, וככל שאני מעמיק בלימוד אני מגלה עצות ודיבורים נפלאים שלא ראיתי בשום מקום אחר, וברשותכם יש לי שתי שאלות:
א. ראיתי שרבי נחמן זי"ע אומר שאדם צריך לשכוח את העבר שלו לגמרי ולא לחשוב על מה שהיה אלא על מה שעכשיו ועל העתיד, אבל הרי פסוק מפורש הוא "וחטאתי נגדי תמיד", ואיך מסתדר העניין הזה עם הפסוק?
ב. מה פירוש העניין של "עולמות" ו"צמצומים" המובא בספרי הקבלה? 

תשובה:

בעזה"י יום ו' לסדר נשא ראש חודש סיון ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אשר נרו יאיר

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר כשתזכירו עצמכם בי תהיו כקטן שנולד דמי, היינו כל הלימוד העמוק והפשוט של רביז"ל הוא לעשות בכל יום ובכל שעה ובכל רגע וכו' התחלה חדשה, ולא להתבלבל מהעבר כלל בשום פנים ואופן, שזה עיקר התשובה, שזו כוונת מאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה כ"א סימן ו') אין ועתה אלא לשון תשובה; אדם צריך להרגיל עצמו לעשות בכל פעם התחלה – "מעתה" אהיה איש כשר, "מעתה" אתחיל להתמיד בלימוד תורה הקדושה, ולא להתבלבל משום בלבול של העבר כלל, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) שאצל העולם שכחה הוא חיסרון, אבל אצלי שכחה היא מעלה גדולה מאד, כי אם היה האדם זוכר בכל פעם את העבר שלו וכו' לא היה יכול לחזור בתשובה כלל, כי תמיד היו בא על מחשבתו העבר הרע והמגונה שלו וכו', אבל בדרך זו שאדם שוכח את העבר ועושה בכל פעם התחלה חדשה, יכול לחטוף טוב אמיתי ונצחי.

עלינו לשבח לאדון הכל שקרבנו אל רביז"ל, ולכן עלינו לגלות את דעת רביז"ל בלא כחל ושרק וכו', בלא צבעים של שפה טמאה, שפה מודרנית וכו', עלינו לגלות את הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום לבושים, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ג) שזה נקרא אורייתא דעתיקא סתימאה, שאז כביכול יוריד את כל הלבושין והעלמות והסתרות ממנו, ויוכל כל אחד לדבר פתוח ממנו יתברך, שזה כל הענין של שיחה בינו לבין קונו, והיום מבלבלים את האדם עם כל מיני חכמות של הבל וכו', בלשונות של קבלה וכו', בשעה שרביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ד) שעל ידי אמונה עוברים על הכל וכו', ואפילו על החלל הפנוי שמשם יוצאת כל האפיקורסות וכו', ולא צריכים כלל לדבר מהצמצום וכו', אלא להרבות לדבר חיובי – "מלא כל הארץ כבודו", ולדעת ולזכור אשר דומם צומח חי ומדבר זה לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ה) אמונה זה בחינת שינה שמיישבת את הדעת של האדם, היינו כשאדם מכניס עצמו בתוך האמונה הקדושה, הרי הוא כמי שישן טוב ויש לו נייחא למוחין שלו, ולכן מה ולמה צריכים לבלבל עצמו מכל מיני לימודים שאינו מבין? יותר טוב להכניס עצמו בלימוד העמוק של רביז"ל אשר הלימוד שלו עמוק עמוק מי ימצאנו, ובתוך הפשטות שלו כבר נכללים כל חכמת הקבלה של האריז"ל והרמ"ק ז"ל ושל הקדמונים וכו', אשר דבר זה אי אפשר להסביר רק למי שמתמיד הרבה בספרי רביז"ל ימים ושנים.

הכלל – שצריכים לשכוח את העבר ולעשות התחלה חדשה, ולהרבות בדיבורים אליו יתברך, ויזהר לא להיכנס בשום ויכוחים עם אף אחד, ואז יעבור את זה העולם העובר בקלות אשרי לו.

המאחל לך שבת שלום