שאלה: מאת חני: לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר בהעלותך ג' סיון ה'תשע"ד
שלום רב אל חני תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. תגידי לבעלך שאני נגד בסטות וכו', אם רוצים להפיץ כל העולם כולו פתוח לפנינו וכו', אתם בסך הכל בשנה הראשונה של הנישואין, והכי טוב שבעלך יכנס בכולל וילמד הלכות נדה, שזה מההלכות הכי חמורות, ואוי ואבוי אם לא שומרים על טהרת המשפחה ונכשלים בזה וכו' וכו' חייבים על זה מיתה, כי עוון נדה זה מאד מאד חמור, עד כדי כך שסיפרו לנו חכמינו הקדושים (שבת י"ג.) תני דבי אליהו: מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואמרה להם, כתיב בתורה (דברים ל') "כי הוא חייך ואורך ימיך", בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע. ואמרתי לה: בתי, בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי: חס ושלום! אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. בימי לבוניך מה אצלך? אכל עמי, ושתה עמי, וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר. ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה (ויקרא י"א) "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב". ואמרו בזוהר (שמות ג:) שעוון איסור נדה דוחה את השכינה מן העולם, וגורם לידי רעות רבות שיבואו בעולם, ובני אדם צועקים ולא שומעים את קולם, מאן דשכיב בנדה, בגין דלית מסאבו תקיף בעלמא בר מסאבו דנדה, מסאבו דנדה קשיא מכל מסאבו דעלמא, אסתאב איהו וכל דמתקרבין בהדיה יסתאבון עמיה, בכל אתר דאזלין אתדחייא שכינתא מן קמייהו, ולא עוד אלא דגרים מרעין בישין על גרמיה, ועל ההוא זרעא דיוליד, דכיון דיקרב בר נש לגבי נדה, ההוא מסאבו דליג עלוי, וישתאר בכל שייפין דיליה, זרעא דיוליד בההוא שעתא משכין עלוי רוח מסאבו, וכל יומוי יהא במסאבו, דהא בנינא ויסודא דיליה איהו במסאבו רב ותקיף מכל מסאבא דעלמא, דמיד דקריב בר נש לגבי נדה ההוא מסאבו דליג עלוי, דכתיב (ויקרא ט"ו כ"ד) "ותהי נדתה עליו" [מי ששוכב עם נדה צריך לדעת שאין טומאה יותר חזקה בעולם מטומאת הנדה, וטומאת הנדה קשה מכל טומאות שבעולם, הוא נטמא וכל מי שמתקרבים אליו נטמאים עמו, וכל מקום שהוא הולך נדחית השכינה מפניו, ולא עוד אלא גורם צרות רעות רבות על עצמו ועל אותו זרע שיוליד, שכיון שיקרב אדם לנדה אותה טומאה קופצת עליו ונשארת בכל איבריו, ואותו זרע שיוליד באותה שעה מושכים עליו רוח הטומאה, ובכל ימיו יהיה בטומאה, שהרי הבנין והיסוד שלו הוא בטומאה רבה, ויותר חזקה מכל הטומאות שבעולם, שתיכף מיד שאדם קרב אל נדה אותה טומאה קופצת עליו, כמו שכתוב (ויקרא ט"ו כ"ד) "ותהי נדתה עליו"]. ולכן אברך בשנה הראשונה מוכרח ללמוד הלכות נדה, וכן צריך ללמוד עם אשתו בקיצורי דינים של טהרת המשפחה, כי זה חמור מאד מאד, ובמקום להסתובב על הרחובות ולהפיץ אזי בשנה הראשונה על האברך ללמוד את ההלכות האלו, ואל יקל בזה כלל, כי כל המיקל בזה מקל בחייו. אני מאד מאד מבקש אותך שתראי את המכתב הזה לבעלך, כדי שיכנס תיכף ומיד לכולל, וילמד את ההלכות החמורות האלו, ובפרט שיש לכם לעת עתה במה לחיות, ולכן אם לא לומדים עכשיו את ההלכות האלו מתי ילמד? ורואים שאברכים לוקחים את זה בקלות, ואחר כך כשקורה להם אסון אזי מורטים את שערות ראשם וכו', ובוכים ומבכים שמים וארץ, והם מלאים טענות על הקדוש ברוך הוא למה מגיע להם, בשעה שהם לא יודעים שעוון איסור נדה חמור מאד מאד, ומקבלים על זה את העונש תיכף ומיד. יעזור הקדוש ברוך הוא שיכנסו בכם הדיבורים האלו ותשתנו לטובה.
|