שאלה:

מאת יהודית:

השלום והברכה לרב, השם יברכך בכל טוב.
אני אמא לתינוקת, בעלת תשובה ונשואה לאברך. גם לפני שהתינוקת נולדה התקשיתי להתמיד
בתפילה מדי יום כי אני מפוזרת ומבולבלת. אני מדברת עם השם לאורך כל היום כשאני עושה
דברים, מתקשה במשהו או צריכה משהו, וגם מודה לו כשאני שמחה. קשה לי להתמיד אפילו בפרק
תהילים יומי, אבל אני משתדלת לברך את ברכות התורה, ברכות השחר, וכן אני מקפידה
לברך את ברכת המזון ולומר את קריאת שמע שעל המיטה מתוך הסידור.
בעלי מאוד מנסה לחזק אותי בעניין תפילת שמונה עשרה, ואומר שכתוב בשולחן ערוך שזו חובת
האישה, אך ראיתי בתשובות של הרב שאין זה חובה. האם הבנתי נכון? אנא תן לי הנהגה לחיים,
שכן בעלי אומר שבתי תראה שאני לא מתפללת שמונה עשרה, ותלמד זאת גם היא.
בנוסף, יש לי חברה שגם היא אמא לתינוק, שיש לה קושי להתפלל תפילת שמונה עשרה והיא בוכה
לי על כך. האם אני יכולה להגיד לה בשם הרב שאין זה חובה ושתדבר עם השם בשפתה, או שמא
צריכים גם את זה וגם את זה? בתודה ובברכה.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר בהעלותך ה' סיון (ערב חג השבועות)

 ה'תשע"ד

שלום רב אל יהודית תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

אשה פטורה מתפילה, היא רק צריכה לומר בבוקר ברכות השחר וקריאת שמע, ויותר
מזה היא לא מחוייבת, ולכן לא כדאי להתבלבל מזה כלל. ברכת המזון זה מדאורייתא, וגם בזה אשה מחוייבת, קריאת שמע שעל המיטה זה שמירה לנפש, ולכן גם על זה אשה צריכה
להקפיד, ויותר מזה אין לה מה להתבלבל.

רק תהיי רגילה לדבר הרבה עמו יתברך בשפת
האם שלה, ולבקש ממנו יתברך כל מה שאת צריכה, והעיקר לבקש על נקודת השמחה, כי אם
יש שמחה יש כבר הכול, ואם אין שמחה אין כלום. וצריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם
להתחזק ולהחזיק מעמד בזה העולם העובר, כי על כל אחד ואחד עוברים נסיונות קשים ומרים,
ועל פי רוב אדם ממשיך על עצמו בידיו את הצרות וכו' וכו', ובפרט כשמדבר מה שלא צריך
וכו', וכבר אמר החכם מכל אדם (משלי כ"א, כ"ג) "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ח) שכל הצרות שבאות לאדם זה רק מחמת שהוא מפקיר את דיבורו, שזה (תהילים קמ"ח) "רוח סערה עשה דברו" –עיקר הרוח סערה שנעשה במוחו של
אדם הוא הדיבור, וכבר אמר התנא הקדוש (אבות פרק ג') סיג לחכמה שתיקה; ואמרו (פסחים צ"ט.) יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים, שנאמר (משלי י"ז כ"ח) "אויל מחריש
חכם יחשב".

ולכן הדבר הראשון שאדם צריך להרגיל את עצמו הוא לשתוק, וככל שישתוק לא
יתחרט, ואמרו חכמינו הקדושים (מגילה י"ח.) מאי דכתיב (תהילים ס"ה) "לך דומיה תהלה"? סמא דכולה משתוקא [ופירש רש"י: מבחר כל
הסממנין היא השתיקה, שלא להרבות דברים, והיינו "לך דומיה תהלה"]. כי אתא רב דימי, אמר: אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין [פירש רש"י: אם תרצה לקנות הדיבור בסלע, תקנה השתיקה
בשתים]; הרי שלך לפניך שהשתיקה מראה את חכמת החכם, כי החכם תמיד שותק.
ומובא בספר ארחות צדיקים (שער העשרים ואחד – שער השתיקה) אם תשב בחבורה, טוב שיאמרו לך "דבר! מה אתה שותק כל
כך"? ממה שתהיה מדבר ויהיו דבריך להם למשא, ויאמרו לך "שתוק"; וכן אמר החכם "טוב שתהיה שותק ומשכיל – משתהיה דובר
וכסיל", כי ריבוי הדיבור מראה את מיעוט שכלו, וכן אמר החכם "המעט דבריך – וימעטו שגיאותיך", ועל כן עליך לדעת שהבחירה
חופשית, וזה תלוי בך, אם לדבר או לא לדבר.

הקדוש ברוך הוא יעזור שתמיד נהיה בשמחה, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות.

המאחל לך חג שמח