שאלה:

מאת סיון:

שלום כבוד הרב.
אני ובעלי נשואים מזה כארבע וחצי שנים ויש לנו ילדה בת ארבע. לפני כחודש וחצי בעלי
עזב את הבית בפעם השלישית בעקבות ויכוחים ומריבות שהיו בינינו. חשוב לציין שכבר
מתחילת הדרך הנישואים שלנו היו מסובכים, ובמהלך החיים המשותפים היו לנו כמה משברים
והרבה עליות וירידות.
כעת אנחנו כבר בתהליך משפטי, ובעלי לא מוכן בשום פנים ואופן לחזור הביתה ולתת עוד הזדמנות
לנישואים שלנו. אני ממש לא רוצה להתגרש ולפרק את המשפחה אבל את בעלי זה כבר ממש לא
מעניין, ומבחינתו אין דרך חזרה וגם לא תהיה כי הוא נעול על עצמו ומבחינתו אין יותר
על מה לדבר.
אני ממש שבורה, אובדת עצות ומבקשת את עצת הרב. תודה רבה.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר שלח י' סיון ה'תשע"ד

שלום רב אל סיון תחי'  

לנכון קבלתי את מכתבך.

את צריכה לדעת
אשר להצליח בחיי הנישואין צריכים לחקוק טוב טוב בדעתו אשר איש ואשה
צריכים להיות ותרנים אחד לשני, ולתת תשומת לב אחד לשני, וזו שלימות הבית, ועל
ידי זה ממילא יש אהבה והבנה הדדית, אבל הרגע שרוצים אחד להשתלט על הזולת, דעו לכם
שזה הס"מ שבא לשבור את הבית. הזוהר הקדוש קורא איש לבדו פלג גופא – חצי גוף,
נמצא כשאדם מתחתן זה גוף שלם, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו
והיו לבשר אחד", היינו שניהם חצי חצי, וביחד הם שלם, מה שאין כן כשאחד רוצה
להשתלט על הזולת, זה הס"מ, היינו שישים על ארבעים, אני יותר ממך וכו', והרגע
שהבעל או האשה חושבים שאחד יותר מהשני עם עשרה אחוזים, וההוא פחות ממני עם עשרה אחוזים,
זה כבר נקרא ס"מ שישים על ארבעים.

ולכן כל מי שרוצה שלום בית אמיתי, צריך
לדעת שהאיש והאשה הם גוף אחד, וכמו שאמר החכם מכל האדם (קהלת ד') "טובים
השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חבירו ואילו
האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם", ולכן
אם רוצים שלום בית אמיתי, זה צריך להיות משני הצדדים, הן מהבעל והן מהאשה, ולוותר אחד
לשני, ואז הם חצי חצי, שותפים שלימים, ותמיד יחיו ביחד באהבה ובהבנה הדדית,
ויצליחו בחיי נישואיהם. ורוב המחלוקת והמריבות והוויכוחים שיש בין איש לאשה, נובעים מזה שאחד לא רוצה לוותר לשני, כי אחד מחזיק שהוא יותר צודק מהשני, ומזה באים לידי
וויכוחים, ואחר כך למריבות, ואחר כך לפירודים וכו', עד לגירושין וכו'.

כל כך כואב לשמוע שזוגות רבים ביניהם, מתווכחים יומם ולילה, וממררים לעצמם את
חייהם, וכל אחד יש לו את הסיפור שלו וכו', ואף אחד לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים,
וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים
במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום", וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט')
"כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה"? מאי מצודה רעה?
אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום
ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות; היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער
שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך
המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה – בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה
העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה, שזה יכול לקרות גם לו יום אחד וכו',
תמיד נדמה שרק לזולת זה קורה, אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו', ולכן מחמת קטנות
הדעת והמוחין האלו האיש ואשתו רבים ביניהם, ולא מסתדרים יחד, עד שמתגרשים, ורחמנות
גדולה על הילדים שהם נשארים יתומים חיים וכו', והם צריכים לסבול כל החיים, כי אם
ההורים מתגרשים זה נשאר צלקת על הילדים למשך כל ימי חייהם.

הקדוש
ברוך הוא ששמו 'שלום' (עיין שבת י'), ישים שלום ביניכם, כי (עוקצין פרק ג') לא מצא
הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט)
"הוי"ה עוז לעמו יתן הוי"ה יברך את עמו בשלום".

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים