שלום לכבוד הצדיק היקר, שלומכם ישגא לעד. כתוב בספר ליקוטי הלכות (הלכות ברכת הפירות הלכה ח, אות טו): "וכל מה שעובר עליו ועל כל העולם כולו, אור וחושך, לילה ואור, חורבן ובניין – יקשר הכול לה' יתברך, ועל ידי זה יזכה שלא יהא נאבד שום יום מימי חייו, ובכל יום יזכה למצוא האבדות השייכים לשורש נשמתו". א. באילו אבדות מדובר כאן? ב. מה הכוונה "האבדות השייכים לשורש נשמתו"?
תשובה:
בעזה"י יום ה' לסדר
חוקת כ"ח סיון ה'תשע"ד
שלום וברכה אל דן נ"י
לנכון קיבלתי את מכתבך.
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ח) שכל האבדות
נמצאות אצל הצדיק ולכן צריכים לנסוע אל הצדיק לקבל את אבדתו, כי כיוון שהאדם יוצא
לאוויר העולם משכיחים ממנו את כל התורה שלמד וזו האבדה שאבדה ממנו, ואדם צריך לחפש
אחר האבדה שלו כל ימי חייו, כי התורה שלמד בבטן אמו, זאת אומרת קודם שירד לזה
העולם, אז גילו לו את כל האורות מכל העולמות וזכה להתענג מזיו השכינה, וכיוון שירד
לאוויר העולם נשכח ממנו הכל וצריך לחפש אחר האבידה שלו. ולזה זוכים דייקא על ידי
שמקורבים אל הצדיק האמת שהוא מגלה לנו שיש לנו את כוחות הנפש לחפש ולבקש ולמצוא את
הקדוש ברוך הוא, ולהחיות את עצמו עם הנקודות הטובות שיש בו.
אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל ותמיד שש ושמח ולא נשבר משום
דבר, וזה נקרא מציאת האבדות שנאבדו ממנו, כי השמחה זה אור אלוקי, כי יהודי שהוא
תמיד שמח סימן שהוא קרוב אל הקדוש ברוך הוא ומצא כבר את אבדתו, אבל אם אדם עדיין
עצוב, ממורמר ומדוכא וכו' הוא מסתובב נע ונד ולא מוצא את עצמו, וזה סימן שעדיין לא
מצא את האבדה שלו.
ולכן מה טוב ומה נעים שתתמיד בלימוד רביז"ל שבזה תקבל את דעתו הקדושה
ותזכה למצוא את אבדתך ותהיה נכלל באין סוף ברוך הוא.