מאז שהייתי בלוויה של בן דודי התחלתי להרגיש הרגשות מוזרות בזמן השינה

שאלה:

מאת יוסף:

שלום לכבוד הרב, אני בחור ישיבה כבר שנתיים וחצי. לפני כחמישה חודשים הייתי בלוויה של בן דודה שלי, וביציאתי מבית הקברות שכחתי ליטול את ידיי, וכבר ביום שלאחר מכן הרגשתי בשנתי שמישהו נוגע בי ומוריד מעליי את השמיכה, וכאילו שמישהו הולך עליי. יש ימים שאני מרגיש חולשה רצינית בגופי ואף כאבים חזקים בחזה.
אף פעם לא ביקרתי בציון של רבינו, האם נכון לחכות עד ראש השנה או לנסוע כבר עכשיו כדי שיתקן אותי ויעזור לי להתרפאות? מה גם שאני כבר רוצה מאוד להקים בית נאמן בישראל ונורא קשה לי במצבי הנוכחי.
אבקש את עצת הרב וברכתו לרפואה שלמה ולזיווג הגון במהרה, תודה רבה, יוסף.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר מטות י"ח תמוז ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יוסף נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך להוציא את כל הדמיונות מראשך וכו', כי הדמיונות יכולים להרוס את האדם לגמרי, וחכמינו הקדושים אמרו (ירושלמי שבת פרק י"ד הלכה ג')

על הפסוק (דברים ז') "והסיר הוי"ה ממך כל חולי" – זו רעיון, דאמר רבי אליעזר (שם כ"ח) "ונתן עול ברזל על צוארך" – זה רעיון; היינו מה זה העול הכי קשה של האדם? זה הרעיונות והדמיונות שמסבבים אותו, כי מרוב עוונותיו ובפרט של פגם הברית, הוא נמצא בלחץ תדירי ומדמיין לעצמו כל מיני מחשבות של הבל וכו' ושל פחדים וכו' – מה יעשה לו זה, ומה יעשה לו ההוא, ובאמת אדם רודף את עצמו יותר ממה שאחרים רודפים אותו, כי מי שתמיד רק חושב ממנו יתברך, ומשתדל להכניס את הקדוש ברוך הוא בתוך מוח מחשבתו, אזי מתפטר מכל אלו הרעיונות והדמיונות, ונעשה בן חורין אמיתי, ואין עליו שום עול.

ולכן אל תפחד משום דבר, אלא ראה לבדוק את התפלין שלך אם הן כשרות, ותניח בכל יום תפלין, כי אי אפשר להסביר לבן אדם את מעלת מצוות תפילין, ומעלת האדם שמניח תפילין, ואמרו חכמינו הקדושים (מנחות מ"ד.) כל המניח תפילין מאריך ימים, ואמרו (פסיקתא זוטרתא שמות) כל המניח תפילין כאילו קרא בתורה, ואמרו (ילקוט שמות רמז רכ"ב) אמרו ישראל לפני המקום אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקדוש ברוך הוא קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים יומם ולילה; ואם היה אדם יודע את מעלת הזוכה להניח תפילין של יד ותפילין של ראש, היה נזהר בזה מאד מאד, והמצווה הזו ממשיכה לאדם חיים ודביקות באין סוף ברוך הוא, ואמרו חכמינו הקדושים (מנחות מ"ג:) כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו, הכל בחיזוק שלא יחטא; כי כשאדם שש ושמח עם מצוות תפילין שהניח היום, השמחה של המצוה לא תתן לו לחטוא, ולכן אשרי מי שנזהר מאד מאד במצוות תפילין.

בענין לנסוע אצל ציון רביז"ל וכו', כדאי כבר לחכות עד ראש השנה, כי כך אמר רביז"ל לענין ראש השנה שלו (חיי מוהר"ן סימן ת"ו) שיכולין אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף על פי כן בראש השנה יכולין אפילו הם לקבל תיקון. אף על פי שבכל השנה אפילו הוא בעצמו ז"ל לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תיקונים. כי אמר שהוא עושה בראש השנה עניינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות; ולכן כדאי לך לחכות כבר עד ראש השנה, והקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה להיות בראש השנה אצל רביז"ל באומן כל ימי חיינו, כי אין למעלה מזה.

יסוד היסודות בחסידות ברסלב הוא תמיד להיות בשמחה עצומה, ולהפוך את היגון והאנחה אל תוקף השמחה, ולשמוח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, ולא להתייאש אפילו שעשה מה שעשה, אלא לזכור שגדול אדונינו ורב להושיע, והקדוש ברוך הוא מוחל על כל העוונות של האדם אם הוא חוזר בתשובה, כי הוא יתברך מרחם על בריותיו, וכיון שאדם שב בתשובה שלימה – עליו רק לשמוח, וככל ששמח יותר סימן שתשובתו נתקבלה בשמים, ולכן צריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה עצומה, ולחפש ולבקש ולמצוא בעצמו את הטוב שיש בו, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון.

וכן צריכים להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו שזה נקרא אצל רביז"ל התבודדות, וצריכים להיות כל כך רגילים לדבר אל הקדוש ברוך הוא, עד שלא יוכל להיפרד ממנו יתברך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת, ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו'. והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך; ושני הדברים האלו הם יסוד היסודות בחסידות ברסלב, מצד אחד רק לשמוח תמיד עם כל נקודה טובה שיש בו, ומצד שני רק לדבר עמו יתברך, ויפרש את כל שיחתו וכל אשר עם לבבו עמו יתברך, ומי שמרגיל את עצמו בשתי העצות האלו, מצד אחד שמחה ומצד שני התבודדות, אזי הוא כבר לא צריך את אף אחד, וחי חיים טובים ומאושרים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים