איבדתי את התכלית בחיים שלי, ומר לי עד כדי כך שאני חושב להתאבד

שאלה:

מאת יהושע:

אני בא ממשפחה חרדית, אך בעוונותי הרבים נפלתי מאוד לתאוות ניאוף ואני מרגיש שאין לי סיכוי לצאת ממנה. איבדתי את התכלית בחיים שלי ומר לי עד כדי כך שאני חושב להתאבד. אני מרגיש ריקנות גדולה ולא יודע מה יהיה איתי. בבקשה, תעזור לי.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר מטות י"ח תמוז ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יהושע נרו יאיר

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת כי החיים לא קלים לאף אחד, והעולם הזה זה רק מעבר, הנשמה יורדת לזה העולם ומתלבשת בגוף גשמי וחומרי, ונותנים לה זמן קצוב כמה יש לה לתקן בזה העולם, ואחר כך חוזרת ממקום שבאה כל אחד כפי שורשו וכו'.

ולכן מי שיש לו שכל יודע שהעולם הזה זה בסך הכל מעבר, וזוכה להתמיד בתורה הקדושה, ומטייל בכל חלקי התורה – תנ"ך, ששה סדרי משנה, ש"ס בבלי ירושלמי ותוספתא, כל ספרי המדרשים – רבה ותנחומא, פרקי דרבי אליעזר, מכילתא, ספרא וספרי וכו' וכו', וכל ספרי הפוסקים – רמב"ם טור ושולחן ערוך, וכל ספרי שאלות ותשובות, ספרי הזוהר והתיקונים, וכל כתבי האריז"ל – עץ חיים ופרי עץ חיים, שמונה שערים ואוצרות חיים וכו' וכו', כל ספרי חסידות וספרי מוסר, ובזה מבלה ימיו ולילותיו, ומקיים את מצוותיו יתברך בשמחה עצומה, ועוסק בלעשות צדקה וחסד עם הבריות.

ועל כולם הוא לא מפסיק מלדבר ולהתפלל אליו יתברך בלשון שרגיל בה, מלבד התפלות הקבועות שחרית מנחה וערבית, ברכת המזון, קריאת שמע שעל המיטה. אדם כזה זכה להפוך את העולם הזה לגן עדן העליון, ואף שבין כך עוברים עליו משברים וגלים מפגעי ומקרי הזמן וכו', וצריך לעמול עבור פרנסה וכו', עם כל זאת יש לו איפה לברוח וכו', ואז הנשמה נכללת עוד בחיים חיותו במקום שנכללת.

מה שאין כן כשהנשמה יורדת לזה העולם ושוכחת למה היא ירדה וכו', וחושבת שכאן בזה העולם הוא התכלית, והוא ישאר כאן מאות שנים וכו', וחי בדמיון אחד גדול וכו', אזי הוא עוסק בתאוות ניאוף ורץ אחר ההבל – עירום שיקוץ ותיעוב וכו', שזה מביא אותו לתאוות ממון שכל היום לרבות הלילה הוא חושב רק איך משיגים יותר כסף, וגונב וגוזל ועושה עוולות לבני אדם וכו', ונופל לתאוות הכבוד והפירסום וכו', ומזה עובר עליו מה שעובר ירידות ונפילות צרות ויסורים ועגמת נפש גדולה מאד, עד שחייו נעשים כמו הגיהנום ממש וכו', ועוקר עצמו ממנו יתברך עד שהחיים שלו מרים ממוות, ורעים ומרים לו החיים עד מאד.

וזו המעלה של אדם שזוכה להיות מקורב אל הצדיק האמת, שהוא מעורר מהשינה העמוקה (עיין לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, וכל השבעים שנה שלהם המוח ישן ואינו זוכה להכירו יתברך, ועל ידי זה אינו מדבר עמו יתברך וכו', ולכן עובר עליו מה שעובר וכו'. ולכן אשרי מי שזוכה להתקרב אל הצדיק האמת שבדור שהוא מעורר את האדם לחיות בזה העולם חיים רוחניים, ותמיד לחכות ולצפות מתי הנשמה חוזרת למעלה וכו', ולכן במקום לחיות חיים מרים ומרורים וכו', עד שילך עצוב וממורמר ומדוכא, וירצה רק להתאבד וכו' וכו', הוא חי חיים נעימים ומאושרים, ושום דבר שבעולם לא יכול לשבור אותו, אדרבה, הוא מהפך את החושך לאור גדול, את המר למתוק, את המוות לחיים אמיתיים וכו'.

ולכן אשרי מי שמתקרב אל רביז"ל שהוא הצדיק שבדור הזה, ואשרי ואשרי מי שזוכה לפרסם את הצדיק הזה בכל העולם כולו, והולך לו בחיים שעוד נשמות ישראל יתלהבו אל כל זה, ללמוד ולהתפלל ולקיים את מצוותיו יתברך בשמחה עצומה, ויתחזקו כל ימי חייהם בעולם הזה, ויתענגו מזיו שכינת עוזו יתברך.