שאלה: מאת ברכה: לכבוד הצדיק מיבנאל שלום. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר מטות י"ח תמוז ה'תשע"ד שלום רב אל ברכה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. את צריכה לדעת שכל הבעיות בבית שלכם זה רק חסרון השמחה שזה מה שמביא לכל המערבולת שיש בביתכם, זה מתחיל עם ויכוחים קטנים, ואחר כך מריבות גדולות, ואחר כך אלימות מילולית, ואחר כך אלימות פיזית וכו', עד שהמתח בבית הוא כמו דוד חומר נפץ וכו', שמחכה רק על גפרור אחד לפוצץ את כל הבית וכו', ואחר זה אתם רוצים שיהיו לכם ילדים נורמליים? לדעתי שניכם חייבים, כי באמת איש ואשה צריכים להיות ותרנים אחד לשני, ולתת תשומת לב אחד לשני, וזו שלימות הבית, ועל ידי זה ממילא יש אהבה והבנה הדדית, אבל הרגע שרוצים אחד להשתלט על הזולת, דעו לכם שזה הס"מ שבא לשבור את הבית. הזוהר הקדוש קורא איש לבדו פלג גופא, חצי גוף, נמצא כשאדם מתחתן זה גוף שלם, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", היינו שניהם חצי חצי, וביחד הם שלם, מה שאין כן כשאחד רוצה להשתלט על הזולת, זה הס"מ, היינו שישים על ארבעים, אני יותר ממך וכו', והרגע שהבעל או האשה חושבים שאחד יותר מהשני עם עשרה אחוזים, וההוא פחות ממני עם עשרה אחוזים, זה כבר נקרא ס"מ שישים על ארבעים. ולכן כל מי שרוצה שלום בית אמיתי, צריך לדעת שהאיש והאשה הם גוף אחד, וכמו שאמר החכם מכל האדם (קהלת ד') "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם", ולכן אם רוצים שלום בית אמיתי, זה צריך להיות משני הצדדים, הן מהבעל והן מהאשה, ולוותר אחד לשני, ואז הם חצי חצי שותפים שלמים, ותמיד יחיו ביחד באהבה ובהבנה הדדית, ויצליחו בחיי נישואיהם, ואם כל זוג ילכו בצורה כזו, אזי אף פעם לא יתהפך הבית לדוד חומר נפץ שמחכה רק לגפרור אחד שיבעיר את כל הבית וכו'. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן פ') ששלום שייך רק עם שני הפכים, היינו אם הבעל הוא אש והאשה מים, או להיפך וכו' אז יכולים לעשות שלום, וזה עיקר השלום כששני הפכים מתאחדים לדעה אחת, אבל אם כל אחד אוחז בדעתו ולא רוצה לוותר לשני, מי חייב בזה אם לא הזוג? ומי חייב שהילדים יוצאים בעלי מומין בנפשם אם לא בני הזוג? עד כדי כך שילדים ממורמרים ומפוחדים וכו' וחושבים על התאבדות וכו'. ולכן זוג שרוצים להצליח בחיי הנישואין מוכרחים לוותר אחד לשני, החיים כל כך קצרים וכל כך כואב לשמוע שזוגות רבים ביניהם, מתווכחים יומם ולילה וממררים לעצמם את חייהם, וכל אחד יש לו את הסיפור שלו וכו', ואף אחד לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים, וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום" וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה"? מאי מצודה רעה? אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות; היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה – בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה, שזה יכול גם לקרות גם לו יום אחד וכו', תמיד נדמה שרק לזולת זה קורה, אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו', ולכן מחמת קטנות הדעת והמוחין האלו האיש ואשתו רבים ביניהם, ולא מסתדרים יחד עד שמתגרשים, ורחמנות גדולה על הילדים שהם נשארים יתומים חיים וכו', והם צריכים לסבול כל החיים, כי אם ההורים מתגרשים זה נשאר צלקת על הילדים למשך כל ימי חייהם. הקדוש ברוך הוא ששמו שלום יעשה שלום ביניכם.
|