הדפסתי את אחד הספרים שלכם מבלי לקבל את אישורכם. האם יש בזה בעיה?

שאלה:

מאת אלי:

לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א.
הדפסתי את הסידור עם פירוש "עת רצון", הן בנוסח עדות המזרח והן בנוסח ספרד, ולא שאלתי אתכם. אני בטוח שאתם שמחים בכך, אך אחד החברים אמר לי שהייתי צריך להתייעץ אתכם קודם. האם יש בעיה במה שעשיתי?
בנוסף, ברצוני לדעת מה דעתו של רבינו בעניין כוונות בתפילה – האם יש מקום לכוון כוונות או שאדם צריך להתפלל בפשיטות ובתמימות מהלב ותו לא?

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר מטות י"ח תמוז ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אלי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אין מילים בפי להודות לך על מסירות הנפש הגדולה שעשית שלקחת על עצמך להדפיס מחדש את הסידור עם פירוש "עת רצון", הן לעדות המזרח והן לאשכנזים, ואת גודל הזכות הזו אי אפשר להסביר בפה ומכל שכן בכתב, כי להפיץ את אור רביז"ל בעולם אין למעלה מזה, ומוהרנ"ת ז"ל השאיר לנו צוואה ארבעה ימים קודם הסתלקותו ואמר אז "העובדה שלכם יהיה יפוצו מעיינותיך חוצה", ועל זה אני מוסר את נפשי כבר חמישים שנה להפיץ את אור רביז"ל מדי יום ביומו בלי שום גוזמא כלל, ותהילה לאל מלאנו כבר את כל העולם כולו עם ספרי רביז"ל, ובפרט עם הקונטרסים והחוברות שהם תמצית דברי רביז"ל ומוהרנ"ת ז"ל.

ולכן אשריך ואשרי חלקך שזכית להדפיס עוד פעם את הסידור, שהתכלית הוא כשאדם מתפלל שיקשר את מוח מחשבתו אל התפלה, ויכוון אל מה שאומר, שזה נקרא תפלה בכוח, היינו שצריכים לקשר את המוח מחשבה אל מה שהוא אומר, כי על פי רוב בשעה שאדם מתפלל המוח מחשבה חושב דבר אחד, והפה מדבר דבר שני, ועל זה צריכים כוחות עצומים לקשר את המוח מחשבה אל מה שהוא אומר, ובפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל') שכל המחשבות זרות באות באמצע התפלה, וחכמינו הקדושים אמרו (ירושלמי ברכות פרק ב' הלכה ד') אמר רבי מתניה: אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה; כי הס"מ מסבב את כל אדם דייקא בעת התפלה שיפול בעצבות ובמרה שחורה ובדיכאון וכו', כדי שלא יכוון את פירוש המילות, וידוע מה שאמר האריז"ל שבעת התפלה צריכים להיות בשמחה עצומה, כי אז נמשכים על האדם אורות עליונים, והסטרא אחרא רוצים לחטוף מהאדם את המוחין שזוכה בעת התפילה, ולכן הוא מכניס בו עצבות ומרירות וכו', ופירוש "עת רצון" זו התחזקות בכל קטע של התפלה, שאם אדם יפול בדעתו או תיכנס בו חלישות הדעת, טוב מאוד שיעיין אז בפירוש ותידלק נשמתו באורו האין סוף ברוך הוא, ויחזור ויתפלל בכוונה גדולה.

אודות לכוון כוונות בעת התפלה, ובפרט בעת אומרו שם הוי"ה ברוך הוא יתברך שמו, כבר אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תי"ד) לאחד ששאל אותו על ענין מה שנאמר בשולחן ערוך לכוון בשעת אמירת הוי"ה וכו', השיב לו רביז"ל ומה חסר לך לומר כפשוטו אדנ"י ולכוון כפשוטו 'גאט'? כי על ידי האמירה בכוונה פשוטה זאת מחוייבים לרעוד ידיו ורגליו וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם, וכתב מוהרנ"ת ז"ל (שם) גם אנכי שמעתי ממנו בבית ר' נחמן נתן באומין אחר סעודת ערבית, ונשארתי עמו לבדו אחר ברכת המזון. וישב בשתיקה, אחר כך ענה ואמר באימה וביראה גא, גא, 'גאט'. היינו שבתחילה דיבר כמרתת ומזדעזע להוציא שמו יתברך בשלימות, ואמר רק חצי התיבה מחמת הרתת והזיע, ואחר כך יצא מפיו הקדוש באימה וביראה גדולה תיבת 'גאט' בשלימות כחץ מיד גיבור. וכוונתו הפשוטה היה להכניס בנו עוצם אימת הבורא יתברך שמו, שראויין לרעוד ולחיל מאימת שמו יתברך המלא כל העולם ועומד עלינו תמיד, ואי אפשר לצייר ענין זה בכתב. אך המבין וחפץ באמת יבין מדעתו רמזים הרבה על ידי זה להתחזק באמונה שלימה בפשיטות, להאמין שמלא כל הארץ כבודו, והשם יתברך עמנו ואצלנו בכל עת. שים לבך היטב לדברים האלה באמת, עד שיומשך אימתו ופחדתו עליך.

ועיין (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"כ) שאחד מאנשי שלומינו סיפר למוהרנ"ת ז"ל שהיה מדבר עם רביז"ל בעבודת השם כדרכו, והבין רביז"ל שהוא עוסק קצת לכוון כוונות בתפלתו, והקפיד עליו רביז"ל מאד ואמר לו, שלא יעסוק עוד בזה, ולא יתפלל עם כוונות, רק יכוון פירוש המילות כפשוטו. (אף על פי שזה האיש למד כתבי האריז"ל על פי פקודתו, אף על פי כן לא רצה שיתפלל עם כוונות כלל). ואמר לו רביז"ל שמי שאינו ראוי לזה, כשמתפלל עם כוונות הוא כמו כישוף, כי בכישוף נאמר (דברים י"ח) "לא תלמד לעשות", ודרשו חכמינו הקדושים (שבת ע"ה, ראש השנה כ"ד, סנהדרין ס"ח) 'לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות', כך הוא בענין הכוונות להבדיל, שאין צריכין ללמוד אותם כי אם להבין ולהורות, אבל לא לעשות עמהם, דהיינו לכוונם בתפילה, מי שאינו ראוי לזה.

ואמר אז כי עיקר התפלה היא דביקות להשם יתברך, והיה טוב יותר להתפלל בלשון לעז שמדברים בו, כי כשמתפללים בלשון שמדברים בו, אזי הלב סמוך ודבוק מאד בדיבורי התפילה, ויכול לדבק עצמו ביותר להשם יתברך, אך כבר תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה סדר התפילה (מחמת שלאו כל אדם יכול לסדר סדר התפילה לעצמו), על כן אנו חייבים להתפלל בלשון הקודש כמו שסידרו לנו אנשי כנסת הגדולה, אבל העיקר הוא רק לכוון פירוש המילות כפשוטו, שזהו עיקר התפלה שמתפללין לפני השם יתברך על כל דבר ודבר, ועל ידי זה מתקרבין ומתדבקין בו יתברך וכו', ואצל הצדיקים האמיתיים הגדולים במעלה נוראה ונפלאה, אצלם כל הכוונות של האריז"ל וכו' הם פירוש המילות, שבפירוש המילות שלהם כלולות כל הכוונות; עיין שם.

הרי שלך לפניך שלא צריכים לבלבל עצמו מכוונות וכו', אלא לכוון פירוש המילות שזה כבר כולל הכל, ומזה מדבק את עצמו בו יתברך, והפירוש "עת רצון" זה לא כוונות, אלא התחזקות לאדם בכל ברכה ובכל מזמור וכו' שיחזק את עצמו לכוון פשוטן של דברים להיות דבוק בחי החיים בו יתברך, ולא יפול בחלישות הדעת באמצע תפילתו, אלא שיאיר לו מוחו בהארה נוראה ונפלאה מאוד.

ולכן אשרי ואשרי מי שידפיס ויחזור וידפיס את הסידור עם פירוש "עת רצון", ויפיצו בין כלל נשמות ישראל, ואין לתאר את זכותו שמזכה את הרבים שגם הם יכוונו על כל פנים פירוש המילות בעת התפילה, וידבקו עצמם בו יתברך בתפלתם.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים