איך מסבירים את הסתירה בדברי רבי נחמן מברסלב בעניין כף זכות על רשע גמור?

שאלה:

מאת דוד:
שלום לכבוד קדושת מוהרא"ש.
רבי נחמן כתב בליקוטי מוהר"ן בתורה רפ"ב שצריך לדון לכף זכות אפילו רשע גמור, ובספר המידות כתב שמי שמלמד זכות על רשע – גם הוא נקרא רשע. איך מסבירים את הסתירה?

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר מסעי כ"ג תמוז ה'תשע"ד

שלום וברכה אל דוד נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שצריכים לדון לכף זכות אפילו רשע גמור, ולחפש אצלו את הטוב שיש בו, כי אי אפשר להיות שלא יהיה לכל בר ישראל איזה טוב, וכמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון; ולכן צריכים למסור את נפשו לחפש אחר הטוב שיש בכל בר ישראל. וכן מובא (מסילת ישרים פרק י"ט) שאין הקדוש ברוך הוא חפץ באבדון הרשעים, אלא מצווה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם, וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו, וגם בתפילתו בפועל, דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמוד סנגוריא על הדור כולו וכו', ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם הרבה שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם לבטל גזירות הקשים, ולפתוח עליהם שער הברכה וכו', עיין שם.

עם כל זאת אמר רביז"ל (ספר המדות אות מריבה סימן פ"ח) אין מלמדין זכות על המסית; כי אם אחד הוא מסית ומדיח נגד הקדוש ברוך הוא פתוח, ומדבר כל דבר אסור כביכול על הקדוש ברוך הוא, ועל כל הקדוש לעם ישראל, האדם הזה הוא בכלל 'מורידים אותו ולא מעלים', ואין לו שום תקווה כלל, ועליו נתכוון רביז"ל (ספר המדות אות הרחקת רשעים סימן ו') מי שמלמד זכות על רשע גם הוא נקרא רשע; היינו אחד שהוא מסית ומדיח נגד הקדוש ברוך הוא, ונגד כל הקדוש לעם ישראל, זה רשע מרושע שאין עליו שום לימוד זכות, ומי שמלמד זכות על המסית ומדיח ועל מי שמדבר נגד הקדוש ברוך הוא גם הוא רשע.

וזה מה שרביז"ל לימד אותנו – ללמד זכות על רשעים זה סובב על אדם מסכן שמתגבר עליו יצרו ולא יכול לעמוד נגד התגברות היצר שמתגבר עליו וחוטא וכו', עליו אמר רביז"ל שצריכים למצוא בו את מעט הטוב שיש בו, ועל ידי זה יתקיים (תהלים ל"ז) "ואין מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", היינו בזה שמלמדים עליו זכות מוציאים אותו מעוונותיו, וכשמתבוננים בו רואים שהוא כבר לא אותו אדם כי הוא חזר בתשובה, כי על פי רוב למה אדם לא חוזר בתשובה? כי נדמה לו כאילו אבד מנוס ותקוה ממנו ואין לו שום תקנה וכו', אבל כשזוכים למצוא בו רק את הטוב, על ידי זה מעלים אותו מכף חוב לכף זכות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים