אני מרגיש תקוע בעבודת ה'. איך אפשר לבקוע את המסך שמעכב אותי?

שאלה:

מאת איתן:

לכבוד הרבי שליט"א.
אני מרגיש תקוע בעבודת ה'. אשמח לדעת איך אפשר לבקוע את המסך שמעכב אותי? כל טוב.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר דברים ראש חודש אב ה'תשע"ד

שלום וברכה אל איתן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני לא יודע מה זה נקרא "תקוע בעבודת השם יתברך", רביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם כולם באין רק מקלקול השמחה וכו', וכפי קלקול השמחה והניגון כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת באה על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני, וצריך להתגבר מאד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד, כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל.

ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן בזמן שעוברים עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזו נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון; והעולה על הכל צריך לשמוח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפוך את כל היגון והאנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאד מאד מעצבות ומרירות ומדיכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקוה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום – ציצית, ותפלין, וקריאת שמע, וצדקה, ושבת, וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר".

וצריכים לדעת אשר המרה שחורה והעצבות מתגבר על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המדות, ומזקת להאדם מאד יותר מהכל. וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודיכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר להאדם ודחוק לו מאד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזו התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אליה.

ועל כן אם אתה רוצה לבקוע את המסך המבדיל בינך לבין הקדוש ברוך הוא, ראה רק לשמוח ולמסור את נפשך לשמוח עם כל המצוות שאתה מקיים בכל יום, והשמחה תרחיב לך את הדעת שתוכל לבקש ממנו יתברך ברחמים ובתחנונים, כי אין עוד דבר יותר חשוב וגדול בשמים כמו השיחה בינו לבין קונו שאדם תמיד מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, וככל שמדבר יותר עמו יתברך על ידי זה הוא נדבק באין סוף ברוך הוא, וממשיך את הארת עצם עצמיות אלקותו יתברך על נשמתו, ולא בחינם שהתפילה כל כך גדולה וכו', כי על ידי התפילה נדבקים באין סוף ברוך הוא, כמו שכתוב (דברים י' כ"א) "הוא תהלתך והוא אלקיך".

ולכן ראה מצד אחד לחזק את עצמך ביתר שאת וביתר עוז עם הנקודות טובות שיש בך, ומצד שני תרבה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ותבקש ממנו יתברך כל מה שאתה צריך בגשמיות וברוחניות גם יחד.

המאחל לך חודש מבורך