שאלה: מאת חיה: שלום לכבוד הרב הצדיק מיבנאל. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר דברים ראש חודש אב ה'תשע"ד שלום רב אל חיה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. את צריכה לדעת שמלאכת המלמדות זו מלאכת קודש הקודשים, ואין עוד דבר שבני אדם מזלזלים כמו מלאכת המלמדות, ולוקחים מלמדים בעלי מומין בנפשם וכו' ופיגור שכלי במוחם וכו', כי אם מלמד יכול להשפיל תלמיד ומכל שכן להכותו זה מראה שחסר לו הרבה וכו', כי מחנך אמיתי אף פעם לא יגביה ידים על שום תלמיד, ומכל שכן שלא ישפיל תלמיד, אין דבר כזה להכות או להשפיל, הרי המחנך צריך להיות זה שבונה את התלמיד נפשית לכל החיים, ואם הוא מבזו ומשפילו לפני כל התלמידים, הרי הוא עושה את התלמיד בעל מום נפשית על כל החיים, ולכן אוי ואבוי למלמד כזה, ואוי ואבוי למנהל שמניח מלמד כזה ללמד אפילו שעה אחת, ומכל שכן יום, ומכל שכן למשך שנה, והמנהל חייב בדבר, ועל כולם ההורים חייבים שהם לא באים לעשות רעש מה שעושים לבניהם בכיתה וכו'. חכמינו הקדושים אמרו (בבא בתרא ח:) על הפסוק (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" – אלו מלמדי תינוקות; והפירוש הפשוט הוא שכמו שלא יכולים לספור את הכוכבים כי הם לאין ספור, כך אי אפשר להסביר את גודל השכר של מלמדי תינוקות שמחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך ויראת שמים שלימה, ובפרט עכשיו שהערב רב לקחו את עצמם לעקור את האמונה פשוטה מנערי ומבנות ישראל. ולכן אשרי מי שהוא עכשיו מלמד תינוקות של בית רבן, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בו יתברך, וזכותו גדולה בשמים עד שאין יכולין לספור את הזכויות שלו כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים, וזה סובב על מלמד שמסור בכל נפשו עבור התלמידים – בונה אותם נפשית, ומפתח אותם שכלית, מוסר את נפשו פשוטו כמשמעו להגביה את התלמיד, לשבחו ולפארו, וזה נקרא מלמד מצויין, שכל מגמתו היא רק איך בונים את העתיד של התלמיד למשך כל ימי חייו, כי להיפך – אם מלמד עוזב את התלמידים באמצע הלימוד ומתרשל עם התלמידים שיוצא בחוץ ומשאיר את התלמידים לבד וכו', או עוסק במלאכה אחרת וכו', או מדבר באמצע הלימוד בפלאפון וכו', עליו אמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא כ"א:) על הפסוק (ירמיה מ"ח י') "ארור עושה מלאכת הוי"ה רמיה" – זה שמזניח את התלמידים, ומלמד כזה צריכים תיכף ומיד לפטר. וכבר לא מדברים אם מלמד משפיל תלמיד, ומכל שכן שמכה תלמיד, הוא צריך ללכת לעבוד רק בזבל, היינו לקבץ את פחי הזבל ולהוריק אותם במשאית הזבל וכו', כי מאחר שאין לו מה לעשות עם הידיים שלו אזי עדיף שיזרוק וירוקן פחי זבל בתוך המשאית וכו' מאשר ירביץ לתלמיד, ולא בחינם שכל כך הרבה בני הנעורים יוצאים לתרבות רעה בעיתים הללו, מפני שאין מלמדים מסורים לתלמידים. המלמד הוא עצבני וכו' ומוציא את העצבים שלו על התלמידים וכו', הרי יש הלכות מיוחדות עבור מלמדים, כמו שכתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות תלמוד תורה הלכה ג') מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן או שהוא מתרשל בלימודן – הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת השם רמיה, לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק; וכן מובא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ה סעיף ט"ז) ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמוד, וכן לא יתענה או לעצור במאכל ומשתה או לאכול ולשתות יותר מדאי, כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה. אנחנו מוצאים סיפור מה שחכמינו הקדושים מספרים (תענית כ"ד.) רב איקלע לההוא אתרא, גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר משיב הרוח ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא. אמר ליה: מאי עובדך? אמר ליה: מיקרי דרדקי אנא, ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי. ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי. [רב הגיע לאיזו עיר שהייתה שם בצורת, וגזר להתענות כדי שירד גשם, ולא ירד גשם. פתאום קם אחד והיה שליח ציבור, ורק התחיל לומר "משיב הרוח" – התחילו לנשוב רוחות, "מוריד הגשם" – התחיל לבוא גשם עז, שאל אותו רב: מה העבודה שלך שבזכות זה שהתפללת וכבר הגיעו רוחות וגשמים? ענה ואמר: אני מלמד תינוקות, ואני מלמד לכולם בשווה בין בני העניים ובין בני עשירים, ומי שאין לו כסף אני לא לוקח ממנו תשלום, ויש לי בריכה של דגים (אקווריום) וכל ילד שמתרשל בלימוד אני משחד אותו עם דגים, ומפייס אותו בכל מיני פיוסים עד שהוא בא ולומד]. היה לי מלמד שהיה חסיד ברסלב, והייתי בגיל שש והצליח מאד מאד עם התלמידים, כי הוא סיפר להם תמיד סיפורי צדיקים ומשך את לבבם אליו יתברך, ואחר הרבה שנים שמעתי שהוא התפאר שאף תלמיד שלו לא יצא לתרבות רעה, ושאלו אותו איך זכית לזה, אמר שכל יום ויום התפללתי על כל תלמיד ותלמיד. רואים מזה מה זה כשמלמד מתפלל על טובת התלמידים שלו, או מורה מתפללת על טובת התלמידות שלה, ומכל שכן שמלמד או מורה מוסרים את נפשם בשביל התלמידים והתלמידות, ותמיד מגביהים אותם ונותנים להם חום ואהבה וכו', כי על פי רוב התלמידים והתלמידות באים ממשפחות עניות וכו' או משפחות הרוסות וכו', והילדים מחפשים חום ואהבה וכו', ואשרי המלמד או המורה שרק מגביהים את התלמידים והתלמידות ומקרבים אותם, ונותנים להם מחמאות, ורואים תמיד רק את הטוב שלהם, שבזה בונים את העתיד של הילדים על כל החיים, ושכרם הרבה מאד. אשרי מוסד חינוכי הן תלמוד תורה הן בית ספר שלוקחים רק מלמדים ומורות שהם מסורים כל כולם לתלמידיהם.
|