כבר שנה וחצי יש לי מלחמה קשה עם היצר בעניין קדושת העיניים והברית

שאלה:

מאת נתנאל:

לכבוד מוהרא"ש שליט"א שלום.
אני בחור, וחזרתי בתשובה לפני שלוש שנים. כבר שנה וחצי שאני במלחמה יום יומית עם היצר והתורה אינה נכנסת בי כמעט. למדתי במשך שנתיים קבלה וחסידות, אך בשנה האחרונה אני בקושי מתפלל במניין בבוקר, ומתפלל את שלושת התפילות ביחידות. ברוך ה' גם על זה. גם הלימוד שלי תקוע מרוב הבלבול והרגשת הריחוק מהשם יתברך.
השנה עברו עליי המון נפילות בקדושת הברית, והעיניים שלי נעשו הפקר. בכל יום אני עושה תשובה ומנסה מחדש, אך שוב נופל ולא מצליח לשלוט בעיניים שלי. אני לא מוותר על הקדושה ומעדיף למות מלעזוב את ה' יתברך, ואני מבקש שתתן לי רצון לקום מאטימות הלב שאני נמצא בה ולקבל רצונות דקדושה בחזרה. מה עליי לעשות? תודה מראש

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר דברים ב' מנחם אב ה'תשע"ד

שלום וברכה אל נתנאל נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הדבר הראשון אתה צריך לבקש הרבה את הקדוש ברוך הוא שתזכה להתחתן, כי זה יסוד גדול מאוד ביהדות, ורביז"ל רצה מאד מאד שהדבר הראשון להתחתן, ואמרו חכמינו הקדושים (קידושין כ"ט:) משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא, אמר לו: כשיבוא לידך הביאהו לידי. כי אתא, חזייה דלא פריס סודרא, אמר לו: מאי טעמא לא פריסת סודרא? אמר לו: דלא נסיבנא. אהדרינהו לאפיה מיניה, אמר לו: חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת. רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה. אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל: עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע עשרים ולא נשא – אומר תיפח עצמותיו; הרי שלך לפניך איך שצריכים להזדרז ולהתחתן, כי רב המנונא בא אל רב הונא וראה שעדיין לא התחתן, אמר לו אני לא רוצה לראות את הפנים שלך עד שתתחתן. וכתב מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות יום הכיפורים הלכה א' אות א') מי שאינו נשוי הוא פגום בברית, ולכן אתה צריך הרבה לבקש את הקדוש ברוך הוא קודם כל על מציאת הזיווג, ותאמר את התפילה הזו בכל יום:

ריבונו של עולם! חוס וחמול עלי וזכיני למצוא את בת זוגי, ואתה בעצמך יודע שאני מוכן כבר להתחתן כדי להינצל מעבירות חמורות, אך מפני מעשיי המגונים והרעים שעשיתי עד עכשיו, נתעכבה מציאת זיווגי, ואני נמצא בצער גדול מאוד, כי אתה גילית על ידי חכמינו הקדושים כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, ובלא תורה, ובלא חומה, ובלא שמירה, ולכן הנני מתחרט על כל עוונותי שעשיתי עד עכשיו, ואני מקבל על עצמי לחזור בתשובה שלימה, וגילית לנו על ידי התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי (תיקוני זוהר תיקון י"ד) עם כל דא, דחזר בתשובה – חזר ויהיבנא ליה בת זוגיה, והנני שב בתשובה שלימה, ולכן תזמין לי את בת זוגי, ואזכה להקים בית נאמן בישראל, ולעשות רצונך מעתה ועד עולם, אמן סלה.

אם אתה רוצה להצליח בזה העולם, אזי הרגל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו'. והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך. ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד. דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד. וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו, ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו.

וכדי שתזכה להתבודד הרבה עמו יתברך, אתה צריך למסור את נפשך להיות רק בשמחה, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו'. וכפי קלקול השמחה והניגון כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני, וצריך להתגבר מאד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד. כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל.

ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן בזמן שעוברים עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון; והעולה על הכל צריך לשמוח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפוך את כל היגון והאנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאד מאד מעצבות ומרירות ומדיכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקווה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום – ציצית, ותפלין, וקריאת שמע, וצדקה, ושבת, וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר", וצריכים לדעת אשר המרה השחורה והעצבות מתגבר על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המידות, ומזקת להאדם מאד יותר מהכל.

וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודיכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר להאדם ודחוק לו מאוד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזו התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אל זה.

הקדוש ברוך הוא ירחיב לך בגשמיות וברוחניות, ותהיה תמיד שש ושמח, ותדבר בקביעות עמו יתברך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים