רבי נחמן אמר שההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנום. האם לא צריכים לשתף את האישה בכל דבר?

שאלה:

מאת עידו:

שלום.
מצד אחד רבי נחמן אומר בספר המידות שההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנום, ומצד שני כבוד הרב תמיד אומר שרבי נחמן הקפיד מאוד שיהיה שלום בית בין הבעל והאישה. איך זה מסתדר יחד?

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר דברים ג' מנחם אב ה'תשע"ד

שלום וברכה אל עידו נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

את הקושיא שלך שאתה שואל כבר שואלת הגמרא, ומתרצת תירוץ על זה (עיין בבא מציעא נט.) ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם וכו'. אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה? לא קשיא – הא במילי דעלמא והא במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא; היינו כשבא בענייני בית או בענייני עולם הזה, כדאי לציית את האשה ולא להתעקש איתה, ומכל שכן לא להיכנס איתה בשום ויכוחים, אבל כשבא לדברי יהדות כגון שהיא רוצה שתחלל שבת חס ושלום, או לעבור שאר איסורים רחמנא ליצלן אזי אסור ללכת אחר עצת אשתו, כי בקלות יכולים ליפול על ידה לגיהנום.

בעל צריך לשים קווים אדומים בביתו, זאת אומרת שצריכים לעשות סייגים וגדרים כדי שלא יבוא לידי איסורים חס ושלום, וצריך לעמוד על זה חזק מאד מאד, ולא לוותר בשום פנים ואופן, ובפרט בענייני כשרות האכילה וכו', ובשר בחלב וכו', כי כך אמרו חכמינו הקדושים (קידושין פ:) נשים דעתן קלות עליהן; ולכן כל מה שקשור ליהדות אסור ללכת אחר עצת אשתו שתוליך אותו שולל.

העיקר ראה לחזק את עצמך בשלום בית, ותכבד ותייקר את אשתך מאוד, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נט.) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית י"ב) "ולאברם הטיב בעבורה". והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא 'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו' [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתתעשרו]; ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ט) שעיקר העשירות באה בזכות האשה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים