מאת שרה:
הרב, נמאס לי ואני מיואשת לגמרי! יש לי המון ניסיונות, מאוד מאוד קשה לי להתמודד איתם וברוב המקרים אני לא מצליחה להתגבר. קשה לי בכיבוד הורים, קשה לי להתגבר על העצבות שפתאום תקפה אותי, וקשה לי עם האחים שלי שכל הזמן מפריעים לי ומעצבנים אותי.
נמאס לי מהכל ואני רוצה לברוח לאי בודד ולא לראות אף אחד בעולם הזה. ה' מנסה אותי בניסיונות שגדולים עליי ואני לא יודעת מה לעשות עם כל הייאוש הזה. אנא עזור לי! 

תשובה:

שלום רב אל שרה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

את צריכה לדעת שהקדוש ברוך הוא אב הרחמן ומרחם על בריותיו, ולכן למה את נכנסת בתוך עצמך ונדמה לך כאילו הקדוש ברוך הוא לא רוצה אותך? הרי חכמינו הקדושים אומרים (ברכות ז.) "ורחמתי את אשר ארחם" – אף על פי שאינו הגון הקדוש ברוך הוא מרחם על כולם אפילו שאדם אינו ראוי שירחמו עליו, ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים פז:) אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הרחמים, ולכן למה את כל כך מיואשת? אין זה אלא שאת שונאת את עצמך, ואת לא יכולה לסבול את עצמך ולכן מזה בא שאת לא יכולה לסבול את אף אחד – לא את ההורים ולא את האחים עד שנמאס לך מהחיים ואת רוצה לברוח באיזה אי בודד ולא לראות את אף אחד וכו'.

אני מוכרח להגיד לך שזה שיגעון שנכנס בך וזה לא ניסיון שהקדוש ברוך הוא מנסה אותך אלא נדבקה בך רוח רעה. אדם צריך להרגיל את עצמו לאהוב את אבא ואבא והאחים ושאר בני האדם, וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק ג) כל מי שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו – אין רוח המקום נוחה הימנו; זאת אומרת כל מי שיכול לסבול את הזולת הקדוש ברוך הוא סובל אותו, וכל מי שאינו יכול לסבול את הבריות הקדוש ברוך הוא לא יכול לסבול אותו.

בזה העולם צריכים להרגיל את עצמו להיות מעורב בין הבריות ולסבול את הבריות, אי אפשר לברוח לאי בודד אי שם בהרי אררט או בהרי החושך וכו', ואמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי בבא קמא פרק ח הלכה ז) בזמן שאתה רחמן המקום ירחם עליך, כי צריכים להרגיל את עצמו לסבול את הזולת, לאהוב את הזולת ולרחם על הזולת.

ולכן תרגילי את עצמך למצוא את הטוב שנמצא באבא ובאמא שילדו אותך וטיפלו בך וכו' וכו' וכן תאהבי את האחים שלך וכן תאהבי את החברות שלך ואז תראי עולם אחר לגמרי וכבר שום דבר לא יוכל לבלבל אותך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים