כשלא מתעניינים בי אני נפגעת מאוד ונופלת למערבולת של טינה וכעסים. איך משתחררים מזה?

מאת ורד:
אולי זה מבייש להגיד את זה אבל אהיה כנה עם עצמי ועם הצדיק: אני אישה שזקוקה להמון תשומת לב ויחס – מבעלי, מההורים שלי, מהשכנות בבניין ומהשותפות לעבודה. לא שחסר לי משהו, אבל כשלא מאירים לי פנים ומתעניינים בי אני נפגעת מאוד ומתחילה ליפול למערבולת של טינה וכעסים.
אני בטוחה שלרוב זה לא מוצדק, כי האנשים שסביבי לא עושים את זה בכוונה אלא בטבעיות, אבל עליי זה מאוד משפיע. להסביר את זה לאנשים שסביבי זה לא שייך, אז מה שנשאר הוא רק לעבוד על עצמי. איך עושים את זה?

תשובה:

שלום רב אל ורד תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

אדם צריך להרגיל עצמו רק לתת מעצמו ואף פעם לא לקבל מהזולת, ואז יהיה הכי מאושר בחייו, שזה מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ד') איזה עשיר? השמח בחלקו; כשאדם צריך את תשומת הלב מאחרים בזה הוא מראה שעדיין הוא הכי עני, כי הרגע שאדם נצרך אל הבריות אז נשתנה אצלו האמת לגמרי, כמו שפירש רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ו) את מאמרם ז"ל (ביצה ל"ב:) כיון שנצרך לבריות פניו משתנים לכמה גוונין וכו', וכן (שם) כיון שנצרך לבריות עולם חשוך בעדו; כי הרגע שאדם צריך משהו מהזולת זה מראה אי שלימות בנפשו, ואדם כזה שצריך תמיד תשומת לב זו פשוט מחלה גדולה מאוד, כי הוא תמיד מצפה לשולחן אחרים, היינו שיפארו וירוממו אותו, וכשאינו מקבל את זה אזי הוא ממש נחלה וצר ומר לו בחיים, ודבר זה הוא אחד ממחלות העצבים שצריך תמיד תשומת לב מהזולת.

ולכן העצה היעוצה לצאת מזה, הוא רק על ידי שירגיל עצמו תמיד לתת לזולת תשומת לב, תמיד יפאר את הזולת, ועל ידי זה הוא קונה לעצמו אוהבים רבים, ובזה שנותן תשומת לב לכל אחד ואחד, על ידי זה הוא מקבל את זה חזרה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים