למדתי בספר 'אוצר הקדושה' על חומרת העוון של פגם הברית. איך מפסיקים עם זה?

מאת חיים אריה:
לכבוד הצדיק שליט"א.
אני בחור ישיבה, וקיבלתי מאחד המפיצים את הספר הנפלא 'אוצר הקדושה'. התחלתי לקרוא בו וראיתי את חומרת העוון של הוצאת זרע לבטלה, שלצערי הרב אני נכשל בו רבות. איך אני יכול להינצל מפגם הברית?
אשמח אם תסבירו בהזדמנות זאת על חומרת החטא של משכב זכר. אודה לכם מאוד אם תענו לי.

תשובה:

שלום וברכה אל חיים אריה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת שרביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן ע"א) על מה שכתוב בזוהר הקדוש (וישב קפ"ח. וכן ויחי רי"ט:) שעל פגם הברית, בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא חס ושלום, [הוצאת זרע לבטלה] אין מועיל תשובה. אמר על זה רביז"ל שאין הדבר כן, רק על הכל מועיל תשובה, ואמר שבזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד. והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה, אפילו אם הירבה לפשוע חס ושלום בזה, וכבר מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ט) שעיקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא. והוא מוכרח לעבור באלו המקומות והענינים שהיה בהם בתחילה ולהתנסות שם וכו', וכשמרחם על עצמו עכשיו ואינו עושה עוד מה שעשה מקודם ומשבר תאותו, זהו עיקר התשובה וכו', עיין שם.

ולכן ראה לרחם על עצמך להפסיק מהחטא המתועב הזה של הוצאת זרע לבטלה, שמעקם את הלב ומטמטם את הדעת ומכניס בו קושיות וספיקות עליו יתברך, ומר ומרור לו החיים, והוא נמצא בדכאון פנימי וכו', כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל חומר העוון של הוצאת זרע לבטלה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (נדה י"ג.) אמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה; ואמרו (שם) רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים שנאמר (ישעיה נ"ז ה') "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים" אל תקרי שוחטי אלא סוחטי; כי מכל טיפה וטיפה יכולים להוולד וולד, וכשסוחט את זרעו לבטלה הוא שוחט את ילדיו, והעוון הזה מטמטם את המח והדעת, ומכניס את האדם בחלישות הדעת וביאוש גדול כאילו הקדוש ברוך הוא שונא אותו, ולא צריך אותו וכו' וכו', והקדוש ברוך הוא חמל על עם ישראל בדור הזה, ושלח לנו את רביז"ל שהוא מלמד לימודים עמוקים לכל אלו שירדו ונפלו לעומק בור ודות וכו' וכו', ועוסק בתיקונם, ומוציא אותם מעבירות והחטאים האלו של כל מיני פגם הברית, רק צריכים להטות אוזן קשבת ולקיים את דברי רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמור מאד.

הדבר הראשון כדי לזכות לתיקון הברית צריכים לומר בכל יום את עשרה מזמורי תהלים הנקראים "תיקון הכללי" שאמר רביז"ל שזה תיקון גדול מאד, בוודאי אם זוכים לבוא אצל ציון רביז"ל אין למעלה מזה, ומכל שכן כשזוכים לבוא בראש השנה, שאז בפירוש גילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"ו) שיכולין אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף על פי כן בראש השנה יכולין אפילו הם לקבל תיקון. אף על פי שבכל השנה אפילו הוא בעצמו ז"ל לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תיקונים. כי אמר שהוא עושה בראש השנה ענינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות.

הדבר השני כדי לזכות לתיקון הברית בשלימות, צריכים מאד מאד להתאזר במדת השמחה, ובפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קס"ט) כשאדם שש ושמח, הקדוש ברוך הוא בעצמו שומר אותו מפגם הברית, כי החטא המגונה הזה של הוצאת זרע לבטלה, מביא את האדם לידי עצבות ומרירות ודכאון ויאוש, עד שהוא מתייאש מהחיים שלו, ולכן עיקר תיקון הברית הוא להיות בשמחה עצומה, וככל שיהיה יותר בשמחה כמו כן זוכה לשרוף את כל הקליפות שברא מחמת עוונותיו של פגם הברית הוצאת זרע לבטלה, שזה מכניס באדם מרירות ועצבות גדול מאד, וצריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק לשמח את עצמו, לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו את הנקודות טובות שיש בו, כי כל בר ישראל מלא מצוות כרימון, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; וצריכים לשמוח עם זה מאד מאד, והשמחה זה תיקון הברית בשלימות.

הדבר השלישי כדי לזכות להיות נקי מפגם הברית, ולצאת מעומק בור ודות שנפל לזה, הוא על ידי התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, וצריכים להיות כל כך רגילים לדבר אל הקדוש ברוך הוא, עד שלא יוכל להפרד ממנו יתברך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך.

הדבר הרביעי כדי לזכות להיות נקי מפגם הברית, ולתקן את כל מה שפגם וכו', עליו לקבוע לעצמו שיעורים כסדרן בתורה, כי כך אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן י"ט) נכספתי מאד להמשיך את העולם אל עשיה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבור וכיוצא. ואמר: שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעבירות חס ושלום רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן, אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העבירות שרגילין בהם חס ושלום. ואם יעשו להם חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד, וכל עיקר מגמתו וחפצו היה תמיד רק לעובדות ועשיות של קדושה בלי שום חכמות כלל, רק שנעסוק תמיד בעשיות של קדושה בפשיטות דהיינו להרבות בלימוד התורה ולעשות מצוות הרבה בכל יום ולהרבות בתפילה ותחנונים תמיד והכל בפשיטות בלי שום חכמות כלל, והזהיר מאד להיות בשמחה תמיד והירבה מאד לדבר עמנו מזה מענין שמחה.

ידוע אצל אנשי שלומינו שמה שאמר רביז"ל על לימוד תורה הקדושה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד בכל יום 'כך וכך' זה סובב על לימוד ח"י פרקים משניות בכל יום, אשר מובא (שיחות הר"ן סימן קפ"ה) לכמה מאנשי שלומינו ציוה רביז"ל לומר בכל יום ח"י פרקים משניות, וזה הורג את היצר הרע לגמרי, אשרי הבחור מי שחזק לומר בכל יום ח"י פרקים משניות, שזה יהרוג אצלו את היצר הרע הבוער בו בתאוות ניאוף.

בענין משכב זכור וכו', זה עוון חמור מאד וחייבים על זה מיתה, כמו שכתוב (ויקרא כ' י"ג) "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם", ובזמן שבית המקדש היה קיים היו מקבלים על זה מיתה, עם כל זאת מי שעובר על זה, לא ימלט שלא יקבל את עונשו אם לא שחוזר בתשובה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (כתובות ל.) תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו וכו', אלא דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי; העולם זה לא הפקר, שומעים כל כך הרבה אסונות ותאונות דרכים וכו' וכו', הכל הוא בחשבון צדק, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות ניאוף סימן ל"ג) מי שעובר על משכב זכור על ידי זה נתפס בתפיסה; וכן אמר רביז"ל (ספר המדות אות ניאוף חלק ב' סימן ח') אסור ללמד זכות על זה שעבר על משכב זכור; ולכן אשרי מי שבורח מהתועבה הזו, כי לא יאבה הקדוש ברוך הוא סלוח לו על זה כלל.

 הקדוש ברוך הוא ישמור אותנו מכל מיני זוהמות ונזכה לחזור בתשובה שלימה ובפרט עכשיו בימי אלול הקדושים.

המאחל לך חודש מבורך