 |
||
| שאלה:
מאת ישראל: תשובה: |
||
 |
||
| בעזה"י יום א' לסדר כי תצא ה' אלול ה'תשע"ד
שלום וברכה אל ישראל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אני מאוד מאוד מבקש אותך שתראה לכבד את אשתך ואל תהיה קמצן וכו', ואל תלחיץ את אשתך וכו', כי אם לא תשתנה אתה יכול לאבד אותה לגמרי, וזכור כי הוזהרת וכו'. ידוע אשר הזהירנו רביז"ל מאוד מאוד, ואמר (שיחות הר"ן סימן רס"ד) שצריכים לכבד ולייקר את אשתו, כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאוד מאוד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאוד מאוד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים], וכן אמרו (יבמות ס"ג.) דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא, ולכן צריכים לכבד ולייקר אותן מאד מאד, וזה יסוד גדול בחסידות ברסלב שהבעל מוכרח לעזור לאשתו, ואם הוא רוצה להיות מקורב אל רביז"ל ולציית אותו, עליו הדבר הראשון לעזור לאשתו בכל המובנים, כי רביז"ל הקפיד על דברים אלו מאד מאד, על אלו שמשפילים את נשותיהם. ומי שהיה לו סכסוך עם אשתו, רביז"ל לא רצה לקבל אותו לגמרי, ולא רצה אפילו לראות אותו. וידוע הסיפור שהיה בשבועות או בחנוכה, שאמר רביז"ל בעת שהיה יושב על השולחן עם אנ"ש: "ווער האט דאס אין זיך אזא עזות, צו האבן ביי מיין טיש א הרהור רחמנא ליצלן, איך מיין ניט טשערינער, ניט ברסלב'ר, ניט טעפליקער" [מי יש לו את העזות שיהיה לו הרהור רע בשולחני? איני מתכוון על אנשי שלומינו מהעיר טשערין, ולא מהעיר ברסלב, ולא מהעיר טעפליק]. וטיראוויצער לא הזכיר, והבינו אנשי שלומנו מי הוא האיש הזה, כי היה שם אחד מטיראוויצע שלא היה לו שלום בית כשתי שנים, ותיכף קם רביז"ל מן השולחן ונכנס לחדרו, והאיש הזה שלא היה לו שלום בית עמד על הפתח ובכה הרבה מאוד, וגם אנשי שלומינו ביקשו מרביז"ל בעדו, עד שהבטיח שיחזור לביתו וישלים מיד עם אשתו, ואז יצא רביז"ל מחדרו, והמשיך את סדר הנהגתו בשולחנו הטהור. רואים מכל זה איך שרביז"ל הקפיד על שלום בית, ואם לא היה שלום בית לא רצה לשבת אפילו באותו שולחן איפה שהאדם הזה יושב. אני מאוד מקווה להקדוש ברוך הוא שתכניס את הדיבורים האלו בתוך לבך ואז טוב לך כל הימים.
|
