מאת יוסי:
אני עובר לאחרונה תקופה קשה מאוד שמשפיעה על מצב הרוח שלי ומפילה אותי לעצבות. איך בן אדם יכול להתחזק גם בתקופות כאלו בחיים? במה הוא יכול להיאחז?

תשובה:

שלום וברכה אל יוסי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל לימד אותנו לימוד עמוק מאד מאד בהתחזקות איך שאדם צריך להתחזק עצמו במצבים הכי קשים שרק עוברים עליו, ולא ליתן שהס"מ ישבור אותו ולהכניס אותו בעצבות ובמרירות ובדיכאון פנימי, ובפירוש אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שצריך כל אדם למצוא בעצמו נקודות טובות, כי אין זו עצה לשבור את עצמו וליפול ביאוש וכו', כידוע שצריך האדם להיזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק את העצבות מאד מאד. ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הס"מ להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה חס ושלום, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב?, ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתום, היינו שרואה שגם המצווה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב?, כי על כל פנים איך שהוא על כל פנים היתה איזו נקודה טובה בהמצווה והדבר טוב שעשה.

כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה [והזהיר רביז"ל מאד לילך עם הדרך הזאת לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו רק הטוב, ותמיד ידון את עצמו לכף זכות, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך, ולבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום. כי רוב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, מחמת שנופלים בדעתם מחמת שרואים בעצמם גודל קילקולם שקילקלו מעשיהם כל אחד כפי מה שיודע בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובן מייאשים עצמן לגמרי, ועל ידי זה אינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין.

על כן צריך האדם להשכיל מאד על דבר זה, כי כל הנפילות שבדעתו אף על פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת, עם כל זה הנפילה שבדעתו והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על ידי זה, הכל הוא רק מעשי בעל דבר, שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי חס ושלום. על כן צריכין להתחזק מאד, לילך עם הגילוי הזה שגילה לנו רביז"ל אשר צריכים לחפש ולבקש בעצמו בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות וכו', ועל ידי זה יחיה וישמח את עצמו, ויצפה לישועה עדיין, ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות להשם יתברך, בסוד (תהלים קמ"ז) "אזמרה לאלקי בעודי", ועל ידי זה יזכה לשוב באמת אל השם יתברך].

ובאמת אם אדם רוצה להתבונן, יראה, איך שהוא, שהוא מלא מצוות כרימון, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ובפרט שכל בר ישראל המאמין בו יתברך יש לו מאה מצוות בכל יום, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלושה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצוות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם"; ולכן תעשה כל מה שביכלתך רק לשמח את עצמך עם כל נקודה נקודה טובה שיש בך ואפילו שנדמה לך בדמיון שלך וכו' וכו' כאילו שאתה הכי גרוע וכו' וכו' אשר באמת הכל שקר, כי יש לך הרבה נקודות טובות, רק הס"מ רוצה לשבור אותך, על כל פנים יש לך לשמוח עם "שלא עשני גוי".

מובא מהרב הקדוש רבי צדוק הכהן זי"ע בספרו (פרי צדיק חג השבועות אות י"ג) שפעם אחת דילג הרב הקדוש מבארדיטשוב זי"ע בברכת השחר על הברכה "שלא עשני גוי", וכששאלו לו על זה השיב שבקומו ממטתו בזה היום היה לו שברון לב מאוד, ולא היה לו במה לחזק עצמו, עד שעלה על דעתו שעל כל פנים תולדתו הוא מצד שורש קדושת ישראל, ובירך בשמחה רבה הברכה "שלא עשני גוי", ובזה השיב את נפשו, ובשביל זה דילג וחיסר עכשיו את הברכה; רואים מזה שאם צדיק קדוש כזה שרביז"ל הפליג מאד במעלתו וקרא אותו פאר הדור, עם כל זאת לא היה לו במה להחיות את עצמו רק עם "שלא עשני גוי", על אחת כמה וכמה קטני ערך כמונו צריכים להתחזק עם "שלא עשני גוי" כגויי הארצות, אשר השמחה הזה עולה על כל השמחות. אקווה שתכניס את הדיבורים האלו לתוך לבך ואז טוב לך כל הימים.

המאחל לך שנה טובה ומתוקה