מאת ניסים:
אני נשוי ויש לי חמישה ילדים. מבחינה חברתית אשתי מאוד מקובלת – כולם אוהבים אותה והיא תמיד סבלנית, רגועה ונדיבה פשוט למופת, אבל לצערי הרב בבית היא ממש לא כך – היא תמיד צועקת ובכלל לא רגועה, תמיד משפילה אותי, בכלל לא נדיבה ואני סובל ממנה קשות. אם אני אומר משהו שמפריע לי זה עולה לי ביוקר ולכן אני פשוט לא מצייץ ונאלץ להשלים עם דברים שבכלל לא מתאימים ולא הגיוניים. היא מאיימת עלי בגירושין, תמיד חולקת עליי ואף פעם לא נוחה. מה שאני לא אעשה תמיד יהיו לה תלונות. אני מרגיש שהיא רוצה לאלף אותי כמו כלב, ועל כל מה שהיא אומרת אני חייב להגיד אמן. אני מרגיש שאני חי בתוך בית סוהר, והשתלטנות שלה מתגברת מיום ליום. כמעט ואין בינינו יחסי קירבה, אני מיואש לגמרי, וכבר היו דיבורים על גירושין.
האם עליי לעמוד על שלי ולדרוש חופש ביטוי או שעליי לקבל את הדין באהבה ובלית ברירה ולהמשיך כך עד שהיא תגמור אותי נפשית וגופנית?

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר כי תצא י' אלול ה'תשע"ד

שלום וברכה אל ניסים נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

יש לך בעיה רצינית, אבל אני צריך לשמוע גם את הצד השני, היינו מה יש לאשתך להגיד, כי כל מטבע יש לו שני צדדים, ואני לא יכול לשמוע רק צד אחד, על כל פנים בכלליות אני יכתוב לך ואולי זה יעזור גם לזוגות אחרים.

כל זוג שמתחתנים צריכים לדעת אשר הם שותפים מלאים בחיי נישואיהם, ועליהם לשמור מאד מאד על השותפות, ואז יצליחו בחיי נישואיהם, כמו שותפים נאמנים באיזה עסק – אם שניהם רציניים ושניהם רוצים את אותה התכלית וכו' אזי מצליחים, כמו כן יותר מכן בחיי נישואין צריכים שהבעל והאשה יבינו אחד את השני, ומכל שכן שיאהבו אחד את השני, ויכבדו את הרצון של השני, ועל ידי זה יצליחו מאד מאד בחיי נישואיהם, וכל כך חבל שבתים נפלאים נהרסים רק מפני פזיזות וכו' ועקשנות וכו', מתעקשים שמוכרח להיות דייקא כמו שאני רוצה וכו', ועל ידי זה ההבערה ללהב יצאה וכו', ומאש קטן נעשה אש גדולה, עד שרחמנא ליצלן נפרדים, וזה מאד מאד חבל.

ויסוד מוסד בחיי נישואין אשר איש ואשה צריכים להיות ותרנים אחד לשני, ולתת תשומת לב אחד לשני, וזו שלימות הבית, ועל ידי זה ממילא יש אהבה והבנה הדדית, אבל הרגע שרוצים אחד להשתלט על הזולת, דעו לכם שזה הס"מ שבא לשבור את הבית. הזוהר הקדוש קורא איש לבדו פלג גופא – חצי גוף, נמצא כשאדם מתחתן זה גוף שלם, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", היינו שניהם חצי חצי, וביחד הם שלם. מה שאין כן כשאחד רוצה להשתלט על הזולת, זה הס"מ, היינו שישים על ארבעים, אני יותר ממך וכו', והרגע שהבעל או האשה חושבים שאחד יותר מהשני עם עשרה אחוזים, וההוא פחות ממני עם עשרה אחוזים, זה כבר נקרא ס"מ – שישים על ארבעים.

ולכן כל מי שרוצה שלום בית אמיתי צריך לדעת שהאיש והאשה הם גוף אחד, וכמו שאמר החכם מכל האדם (קהלת ד') "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם", ולכן אם רוצים שלום בית אמיתי זה צריך להיות משני הצדדים, הן מהבעל והן מהאשה, לוותר אחד לשני, ואז הם חצי חצי שותפים שלימים, ותמיד יחיו ביחד באהבה ובהבנה הדדית, ויצליחו בחיי נישואיהם.

הקדוש ברוך הוא ששמו שלום ישים שלום ביניכם, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות.

המאחל לך שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה