האם אני צריך להזהיר את הצדיק כשאני חושב שמטעים אותו ועלול להיגרם לו נזק?

מאת מאיר:
זכיתי להתקרב לצדיק גדול מאוד שהוא צדיק אמיתי שדבוק בה' יתברך ולא מסיח דעת ממנו יתברך, ממש קודש קודשים, וזכיתי לשמש אותו הרבה שנים ולהיות לו לעזר בהרבה דברים. הוא תמיד עוזר לי, מעודד אותי בכל המצבים, ומתפלל עבורי.
לפעמים אני רואה שהוא עושה דברים שאני לא מבין, ולדעתי יש כמה אנשים בסביבתו שמטעים אותו בעצות לא טובות והוא הולך אחריהם ויכול ליפול לכל מיני הפסדים. אני יודע שהמוח של הצדיק הזה נמצא רק בתורה והוא לא כל כך בקי בכל העניינים הגשמיים. בפעמים הבודדות שהערתי לו על כך, הוא לא רצה בשום אופן לשמוע אותי ואפילו ביזה אותי על כך, אף שבסופו של דבר במשך הזמן רבי ומורי נוכח לדעת שצדקתי.
השאלה שלי להבא: האם כשאני רואה דבר שלדעתי מטעים את הצדיק אני צריך לומר לו ולהזהיר אותו או שעדיף לשתוק כדי שלא יכעס או יקפיד עליי? וגם רציתי לשאול: האם מתי שהוא לא מקבל את דעתי אני צריך להאמין ולשכנע את עצמי שאני הוא הטועה והצדיק הולך בעצה הנכונה, או שיכול להיות שמטעים אותו ועליי רק להתפלל שה' ישמור את הצדיק שלא ייפול בעצה לא טובה? אשמח לקבל תשובה.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר כי תבוא י"ג אלול ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מאיר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני לא יודע ממי אתה מדבר וכו', כי דבר זה אי אפשר לשום בן אדם לדעת מי גדול ומי קטן, מי בעל מדריגה ומי לא, כי אין אדם יודע מה שבלבו של חבירו וכו', וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קט"ז) שמבחוץ הצדיק נראה ככל אדם, אבל העיקר זה הפנימיות וכו', ודבר זה אף אחד לא יכול להשיג מה גנוז בתוך הצדיק שמוכן למסור את נפשו דמו וחלבו בכל עת ורגע אליו יתברך, ולכן הזהירנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') שצריכים לחפש ולבקש אחר רוח הקודש השורה בצדיק, וזו לא עבודה קלה, כי בדרך כלל הצדיקים מסתירים עצמם מהעולם, ואינם בולטים כלל, וככל שהצדיק יותר גדול הוא מעלים ומסתיר עצמו יותר ויותר מעיני הבריות, עד שמתנהגים כפשוטי עם ממש, מדברים עם כולם, מחייכם לכולם וכו', ומתערבים בין כולם וכו', עד שנדמה לאדם שהוא כאחד מהם וכו', אבל באמת אין תכלית לגדולתם כי הם נכללים לגמרי באין סוף ברוך הוא בביטול כל הרגשותיהם, והם מוכנים למסור נפשם בכל רגע אליו יתברך, שאת זה אי אפשר לאדם פשוט להבין, כי מה כשמדברים עמו מיום המיתה הוא מתחיל לרעוד ולפחד וכו', ומכל שכן איך יבין אחד שבפועל ממש מוסר נפשו וגופו אליו יתברך בכל רגע וכו'?

ולכן לא בחינם שאין לנו השגה כלל בצדיק, כי הנה הוא למטה משחק עמנו וכו', והנה הוא חוזר ומדבק עצמו בו יתברך, ומי יודע דבר זה? ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז' וסימן ס"ח) שהצדיק הוא למעלה ולמטה, הנה הוא דבוק בו יתברך, והנה הוא יורד למטה לעסוק עם אנשים קטנים ופחותים וכו' וכו', ולכן קשה מאד להשיג את הצדיק כי הוא סתים וגליא.

ואף שיש בני אדם שחושבים שיכולים לגנוב את הצדיק וכו', ולעשות לו עוולות וכו', הם לא קולטים שבו ברגע שגונבים את הצדיק הוא גונב את עצמו, כי כל הכסף שגונבים את הצדיק לבסוף יצטרך לשלם את זה עבור רופאים וכו', ועבור עורכי דינים וכו', אדם לא יודע מה מחכה עליו וכו' והוא חושב שתמיד ילכו לו החיים ישר כמו שהוא רואה עכשיו לגנוב את הצדיק וכו', ולעשות לו עוולות וכו', כי לבסוף הוא ישלם מחיר כבד מאד, ואם היו יודעים את זה אלו האנשים שמסבבים את הצדיק שיהיה להם סוף מר מאד שלא חלמו בחלום הכי שחור וכו' וכו', אזי בוודאי היו שומרים על הצדיק ועל כספו וכו' וכו'.

עם כל זאת, כשאתה רואה שעושים לצדיק הזה עוולות וגונבים וגוזלים לו, אתה מחוייב לעורר את הצדיק, ואף שבין כך הוא יצעק עליך ויבזה אותך, אתה תמשיך לגלות לצדיק שעושקים וגוזלים אותו ואל תפחד מבזיונות, אדרבה, בזה שהצדיק יבזה אותך בזה הוא ממתיק ממך את הדינים, אבל אתה מוכרח לגלות לצדיק שגונבים ועושקים אותו, ואתה צריך להוכיח את צדקתך, ולא סתם להגיד מפני קנאה ושנאה וכו', רק להביא עובדות ברורות לפני הצדיק ולהראות לו איך שאלו שסביבו גונבים ועושקים אותו, והיה זה שכרך.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה